1.                 ערעור על החלטת סגנית רשם הפטנטים (ז'קלין ברכה, להלן: "הפוסקת")            מיום 20.11.2012 לפיה קיבלה את התנגדות המשיבה לבקשה לרישום פטנט שהגישו המערערים (להלן: "ההחלטה").

 

עיקרי העובדות

 

2.              המערערים הגישו בקשה לרישום פטנט מס' 179840, שמהותו היא מזרון אוורירי לתינוקות שנועד למנוע את אחד הגורמים לתסמונת מוות בעריסה. הפטנט למזרון אמור לנקז הצטברות של דו תחמוצת הפחמן מסביבת דרכי הנשימה של התינוק.                  המשיבה, חברה לייצור מזרונים, שלטענתה משווקת גם מוצרים דומים לפטנט המבוקש,            הגישה התנגדות לרישום הפטנט. בין היתר טענה המשיבה שלא הוכחה דרישת ההתקדמות האמצאתית ודרישת היעילות לפי סע' 3 לחוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

 

הפוסקת קבעה, בהחלטתה מיום 20.11.2012 , כי הפטנט איננו כשיר לרישום מאחר שלא הוכחה ע"י המערערים דרישת היעילות של הפטנט המבוקש.

 

המערערים ערערו על החלטת הפוסקת לבימ"ש זה בינואר 2013, וכן ביקשו להגיש ראיות חדשות בערעור הנוגעות להוכחת יעילות אמצאתם. בדיון שהתקיים לפניי ביום 13.6.2013 דחיתי את בקשת המערערים להגשת ראיות חדשות בערעור. בפסק דיני מיום 3.7.2013 דחיתי את הערעור, מהטעם שקביעת הפוסקת כי המערערים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכיח את דרישת היעילות לרישום פטנט נכונה. עוד ציינתי בפסק דיני כי החלטתי לדחות בקשת המערערים להגשת ראיות חדשות בערעור מאחר שהמערערים לא הוכיחו כי לא ניתן היה להשיג בשקידה ראויה ראיות אלו עוד בשלב הדיונים לפני הערכאה קמא, שהיא הערכאה הדיונית המקצועית המוסמכת לבחינת ראיות אלו. המערערים הגישו בר"ע לביהמ"ש העליון על פסק דיני (רע"א 5041/13, להלן: "הבר"ע"). ביום 21.1.2014 קבע ביהמ"ש העליון כי נראה שהחלטתי, באשר לדחיית הבקשה להוספת הראיות החדשות, מושתת על תקנות סד"א המתייחסות להליך אזרחי רגיל, ולא על סע' 177 לחוק שמסדיר את סדרי הדין הייחודיים של הליך לפני הרשם הפטנטים, ושלפיו סמכות ביהמ"ש בהכשרת ראיות חדשות בערעור רחבה יותר. לפיכך הורה ביהמ"ש העליון כי התיק יוחזר לבימ"ש זה לבחינה חוזרת של בקשת המערערים להוספת ראיות חדשות בערעור הנוגעות לשאלת היעילות של הפטנט המבוקש על ידם.

 

דיון

 

3.               לאור קביעות והנחיות ביהמ"ש העליון בפסק דינו בבר"ע, בחנתי את טענות ב"כ הצדדים, שטענו שוב בדיון שהתקיים ביום 20.3.2014.

 

סעיף 177 לחוק, שכותרתו "ראיות בערעור", נוקט בלשון רחבה ביותר באשר לסמכות ביהמ"ש שלערעור לקבל ראיות חדשות בשלב הערעור:

 

"177.     בית המשפט הדן בערעור רשאי לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על ידי הפוסקת ובין אחרות, והוא רשאי לדרוש שראיות אלה יובאו בתצהיר או בדרך אחרת שיראה; הובאו ראיות בתצהיר, יחול סעיף 163(א) בשינויים המחוייבים".

 

                                                          (ההדגשות כאן ולהלן שלי, י"ש).

 

וכך פורש סע' 177 לחוק בפסיקת ביהמ"ש העליון:

 

"לעומת זה בהקשרים אחרים אנו מוצאים הליך ערעור שהינו רחב בהיקפו ומתפרס הרבה מעבר למתכונת הרגילה של ערעור. כזה הוא למשל הערעור לבית-המשפט המחוזי על החלטת רשם הפטנטים, שבמסגרתו רשאי בית-המשפט "לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על ידי הרשם ובין אחרות, והוא רשאי לדרוש שראיות אלה יובאו בתצהיר או בדרך אחרת שיראה" (סעיף 177 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967).

ודוק, סמכויות הניתנות לערכאת ערעור לגבות מחדש ראיות שכבר נגבו, וכן לגבות ראיות חדשות, חורגות מן הדפוס הטיפוסי של הדיון בערכאת הערעור. אכן, על-פי הדפוס הטיפוסי והמוכר, אין בעלי-הדין זכאים להביא בפני ערכאת הערעור ראיות נוספות בין בכתב ובין בעל-פה אלא בנסיבות יוצאות מן הכלל ולצורך מטרה מוגבלת ומצומצמת והיא לאפשר לבית-המשפט שלערעור לתת את פסק-הדין אשר בית-משפט קמא היה אמור לתתו (ראו: תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן ע"א 675/86 שמייסר נ' הודסמן [17]; המ' 153/57 (ע"א 57/58) ואליק נ' הרשקוביץ [18] וע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין [19])".

 

(בג"ץ1082/02‏ המוסד לביטוח לאומי נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פד"י נז(4) 443, עמ' 467-466).

 

דהיינו להבדיל מהליך אזרחי רגיל בו קיימות מגבלות לאישור קבלת ראיות חדשות בערעור, הרי שבערעור על החלטות רשם הפטנטים ישנה גמישות רבה וסמכות רחבה יותר לביהמ"ש לקבל ראיות חדשות בשלב הערעור.

 

גם ב- תקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) התשכ"ח–1968     (להלן: "התקנות"), לא נקבעו מגבלות להגשת ראיות חדשות בערעור, רק צויין באופן כללי בתקנות  193-192:

 

"192.     סדרי הדין בערעור יהיו כסדרי הדין בערעור על פסק דין של בית משפט שלום.

193.       החליט בית משפט שלערעור לשמוע ראיות, יחולו סדרי הדין הנוהגים בגביית ראיות באותו בית משפט בשבתו כערכאה ראשונה".

 

אולם גם אם נתבונן בסמכות ביהמ"ש בהליך אזרחי רגיל, המנוהל עפ"י תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"), נמצא כי קיים פתח להכשרת ראיות חדשות בערעור במצב שדומה גם לעניינינו, וניתן להקיש בקל וחומר גם לעניינו, בו עוסקים אנו בערעור על החלטת רשם הפטנטים, שהוא הליך שהסמכות להכשיר בו ראיות חדשות בערעור רחבה יותר. כך קובעת תקנה 457 לתקסד"א, שכותרתה "ראיות נוספות בערעור":

 

"457.     (א)   בעלי הדין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות, בין בכתב ובין בעל פה, לפני בית המשפט שלערעור, ואולם אם בית המשפט שבערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שצריך היה לקבלן, או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד, רשאי בית המשפט שלערעור להתיר הבאת הראיות הנוספות.

(ב)  התיר בית המשפט שלערעור הבאת ראיות נוספות, ירשום את הטעמים לכך ויפרש את הענינים שבהם יש לצמצם את הראיות".

 

הפסיקה פירשה תקנה זאת כך:

 

"אם כן, בפסיקה ניכרת גישה מצמצת בכל הנוגע לאפשרות להוסיף ראיות בשלב הערעור. גישה זו גם מעניקה משקל למחדלי בעל דין המבקש, באיחור ניכר, לצרף ראייה. עם זאת מן הפסיקה (ומלשון החוק) עולה, כי לעיתים יש מקום לבחון את טיב הראייה ומידת השפעתה האפשרית על המשפט, חרף מחדלי המבקש".

 

(ע"א 374/08 צדוק קטן (איטן) נ' דיצה ברכה הורנשטיין (מינץ)‏         (לא פורסם, מיום 25.12.2012)  סע' 10 לפסה"ד).

 

עוד נקבע בפסיקה לגבי שיקול דעת ביהמ"ש בעת בחינת אישור הגשת ראיות חדשות בערעור אזרחי רגיל:

 

"כ"א.         אכן, המחבר ד"ר ש' לוין (תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (1999)), בסעיף 36 בעמ' 32, מציין כי הכלל שאין להביא ראיות נוספות בערעור אלא ברשות מיוחדת:

"אינו מחויב המציאות: הוא אינו מופיע בהגדרת הערעור שבחוק יסוד: השפיטה וגם לא בהגדרת הערעור בחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984. הוא נובע אך משיקולים פרגמטיים המונעים מבית משפט שלערעור להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה מקום שלזה היה מוקנה היתרון של שמיעת העדים...".

עם זאת, ברי כי שיקול הדעת של בית המשפט צריך להיות מבוסס על שיקולי הגינות, יעילות ותועלת. הגינות - עשיית צדק עם כולי עלמא, צדק פרוצדורלי וצדק מהותי; יעילות - משאבי הצדדים וגם הזמן השיפוטי; ותועלת - "השורה התחתונה" של גילוי האמת".

(ע"א 8128/06‏ ‏ יצחק לוינזון נ' נתנאל ארנון (לא פורסם, מיום 3.2.2009) סע' כא' לפסה"ד).

lawdata - דטהחוק

דהיינו, עפ"י הפסיקה שעוסקת בדיון אזרחי רגיל, כאשר יש בראיות החדשות כדי לתרום לערך של גילוי האמת ועשיית צדק, ניתן לאשר את הגשתן בשלב הערעור, למרות מחדלי בעל הדין שנמנע מהבאתן. אם כך הוא הדין בדיון אזרחי רגיל על פי תקנות סד"א, קל וחומר שיש להחיל עקרונות דומים לגבי ערעור על החלטות רשם הפטנטים, שלגביו יש הוראה מפורשת בסע' 177 לחוק, שפורשה כאמור לעיל ע"י הפסיקה כמקנה סמכות רחבה לביהמ"ש לאשר הגשתן של ראיות חדשות בערעור.

 

ניתן גם לראות כי המחוקק ראה את שיקולי הצדק כגורם שמשפיע על סדרי הדין בהליכים שמתנהלים לפני רשם הפטנטים במספר סעיפים בתקנות הפטנטים. כך למשל תקנה 69(ה) מאפשרת קבלת תצהיר של עד שלא נחקר בחקירה נגדית, כאשר יש בקבלת התצהיר לתרום לעשיית צדק. גם תקנה 160(ג) (בהליך לפני ועדת ערר על צו הגבלת פעולות הרשם שהוציא שר הביטחון משיקולי בטחון המדינה) מאפשרת קבלת תצהיר של עד שסירב לענות לשאלות בחקירה נגדית לצורך עשיית צדק.

 

4.         בעניינינו, נתקיימו נסיבות מיוחדות שעל ביהמ"ש לקחת בחשבון במסגרת שיקול הדעת השיפוטי הרחב. המערערים לא היו מיוצגים בערכאה קמא ועל כן לא היה להם ייעוץ מקצועי. לעובדה זו מצטרפת התבטאותה של הפוסקת בערכאה קמא כי "המהות בהליך הזה, זה הפרסומים הקודמים", שגרמה למערערים לסבור לטענתם, בטעות ובתום לב שעליהם להתמקד בפרסומים קודמים. לכן לא הביאו חוות דעת נגדית של מומחה, שתסתור את חוות דעת המומחה של המשיבה, פרופ' יעקב סיון, מומחה ברפואת ילדים ובטיפול נמרץ ילדים. משניתן בפסיקה משקל מיוחד לערך של גילוי האמת, הרי שמדובר בעניינינו בראיות חיוניות ביותר לצורך גילוי האמת. יש לזכור שעיקר הכרעתה של הפוסקת מבוססת על העדר ראיות מטעם המערערים. כך היא קובעת כי המערערים לא הוכיחו באמצעות בדיקת מעבדה או מחקר, כי ללא אמצעי מכאני כלשהו שיגרום לסירקולציית האוויר, תיתכן התרחשות של ניקוז הצטברות גז דו תחמוצת הפחמן מאיזור דרכי הנשימה של התינוק, ובלשון הפוסקת:

 

"כנגד טענות אלה מפיו של איש מקצוע בתחום הרפואה לא הוצגו ראיות או תוצאות של מחקר או בדיקת מעבדה... בהעדר פירוט ממצאי ניסוי כלשהו בבקשת הפטנט ובהעדר ראיות לניסוי כאמור במסגרת הליך ההתנגדות עליי לקבוע כי מבקשי הפטנט לא הרימו את הנטל. אכן הצעותיהם של מבקשי הפטנט נראות הגיוניות, אך הם אינם בעלי מקצוע בתחום. בהעדר ראשית הוכחה ולו תיאורטית פיסיקלית לא אוכל לקבוע כי האמצאה אכן מקיימת את שהבטיחה, דהיינו זרימת אוויר תמידית לתינוק השוכב על בטנו".

                                                                                     (סע' 63 להחלטה, עמ' 16).

 

המסקנה אינה עולה ממצאים עובדתיים, אלא כתוצאה מחסר ראייתי. לכך יש להוסיף את הודאת המומחה מטעם המשיבה בעדותו כי אינו שולל את יעילות הפטנט המבוקש,           אלא שהוא טען כי הדבר צריך הוכחה (ראו: נספח ז' להודעת הערעור, עמ' 23 לפרוט'        מיום 178.7.12, ש' 15-19; שם, עמ' 26 לפרוט', ש' 1). גם עדות זו נותנת משנה תוקף לצורך לבחון את הראיות החדשות.

 

נקבע בפסיקה כי הערכאה הדיונית המומחית בתחום דנן היא רשם הפטנטים.

 

"התרשמותו הבלתי האמצעית של רשם הפטנטים, לצד מומחיותו בנושאים כגון דא, היא התומכת בהנחה כי על ההתערבות הערעורית להיות מצומצמת. במובן זה, לא קבע בית המשפט המחוזי כלל התערבות חדש, אלא צעד, בוודאי בנסיבות תיק זה, בתלם המותווה על ידי הפסיקה. ודוק, כפי שצוין בראשית, הכרעותיו העובדתיות של רשם הפטנטים אינן חסינות מביקורת שיפוטית. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי: "עדיין יש פתח להתערבות בית משפט שלערעור, כשימצא טעות ברורה בקביעותיו של הרשם". ודוק, גישה זו מתחזקת נוכח מומחיותו המקצועית של הרשם. לאמור – לא רק התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים והראיות, כי אם גם יכולתו המקצועית המיוחדת להסיק מסקנות על בסיסן".

 

(רע"א 6837/12 ‏ Merck Sharp& Dohme Corp. Merck & Co.Inc‏ נ' אוניפארם בע"מ (לא פורסם), מיום 28.4.2013, סע' 6 לפסה"ד).

 

לפיכך, ראיתי לאפשר קבלת הראיות החדשות תוך החזרת התיק לדיון מחדש לפני הפוסקת, שהיא הערכאה הדיונית המקצועית המתמחה בתחום, על מנת שתבחן שוב את התיק לאור הראיות החדשות שצורפו לערעור. החלטתי מתייחסת לראיות שפורטו בסעיף 21                  ל-"בקשה להתיר הגשת ראיות נוספות" מיום 16.1.2013, דהיינו תוצאות ניסוי מעבדה, חוות דעת מומחה, 3 מאמרים רפואיים ותוצאות מחקר השוואתי למזרנים בעלי יכולת פינוי של ד"ר מרק גיידס.

 

 

 

סיכום

 

5.         לאור כל האמור לעיל, במצטבר,  אני מקבלת את הערעור באופן חלקי, במובן זה שאני מתירה הגשת הראיות החדשות. התיק מוחזר לפוסקת על מנת שתבחן את הראיות החדשות של המערערים, לצורך הוכחת דרישת היעילות הנחוצה לשם רישום הפטנט המבוקש, ועל מנת שבהתאם לראיות אלו תינתן החלטה חדשה בעניין בקשת המערערים לרישום הפטנט והתנגדות המשיבה לבקשה זו.

 

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בשלב זה. 

                                                                                                                                   

ניתן היום,  י"ד סיוון תשע"ד, 12 יוני 2014, בהעדר הצדדים.

 

יהודית שיצר

 

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.