השופט נ' הנדל:

 

1.        הסוגייה הדיונית המתעוררת בבקשה המונחת לפנינו היא – מתי ניתן להגיש ראיות חדשות במסגרת ערעור על החלטת הפוסקת מטעם רשם הפטנטים בפני בית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור מסתייגת מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב עש"א 31009-01-13 (כב' השופטת י' שיצר) אשר דחה ערעור על החלטת כב' סגנית רשם הפטנטים (ז' ברכה) והותיר על כנה את הקביעה כי האמצאה בגינה נתבקש הפטנט לא ממלאת אחר דרישת ה"יעילות האמצאתית" הקבוע בחוק כתנאי להכרה בפטנט. הבקשה מופנית כנגד החלטת בית המשפט המחוזי (במסגרת פסק דינו), שלא להתיר הגשת דו"ח מעבדה אשר בוצע באב הטיפוס של האמצאה ויש בו לדעת המבקשים להצביע על היעילות הנשקפת מהמוצר.

 

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.        המבקשים הגישו בקשה לרישום פטנט מס' 179840. עסקינן ב"התקן למיטת תינוק למניעת תסמונת מוות בעריסה". ההתקן בנוי ממזרן תלת שכבתי. שכבה תחתונה קשיחה בעלת תעלות רוחביות, שכבה אמצעית קשיחה שאף בה יש חללים ריבועיים ושכבה עליונה זהה לאמצעית אם כי דקה יותר. עוד כוללת האמצאה סדין מאריג רשת הנמתח בחוזקה מעל המזרן. המזרן המחורר נועד לאפשר סירקולציית אוויר דו כיוונית, וזאת בכדי להתמודד עם הצטברות עודף דו תחמוצת הפחמן באזור דרכי הנשימה של התינוק.

 

           הבקשה לרישום הפטנט נבחנה על ידי רשם הפטנטים, נתקבלה לרישום ופורסמה ביומן הפטנטים להתנגדויות. המשיבה הגישה התנגדות לרישום הפטנט מנימוקים שונים, בין היתר בשל העדר התקדמות המצאתית והעדר יעילות לפטנט המבוקש, ונוהל הליך בפני סגנית רשם הפטנטים (להלן: הפוסקת).

 

           הפוסקת קבעה בהחלטתה כי יש בפטנט המבוקש משום התקדמות אמצאתית, אולם המבקשת לא הוכיחה את יעילות הפטנט, במניעת אחד הגורמים למוות בעריסה. על החלטה זו, הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי ובגדרו השיגו על הקביעה כי האמצאה אינה יעילה. בערעור שכנגד, טענה המשיבה כי שגתה הפוסקת משלא דנה בחלק מטענותיה, וקבעה כי בפטנט המבוקש מתקיימת דרישת ה"התקדמות האמצאתית".

 

lawdata - דטהחוק     בד בבד עם הודעת הערעור, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להתיר להם להגיש ראיות נוספות. הראיות שהוספתן התבקשה כללו - בדיקת מעבדה, חוות דעת מומחה, וראיות בנוגע לתועלת וליעילות של מזרנים נושמים. לאחר קבלת תגובת המשיבה לבקשה להוספת ראיות, קבע בית המשפט המחוזי כי הבקשה תידון במהלך הדיון בערעור. נקבע בערעור כי אין מקום להצגת הראיות החדשות וכי הטיעון יתבסס אך ורק על הראיות שהובאו בפני הפוסקת ופסק דינה. בית המשפט המחוזי נימק את החלטתו בקובעו: "המערערים לא הוכיחו, לצורך הגשת הראיות החדשות בערעור, כי לא ניתן היה בשקידה סבירה להשיג ולהגיש את הראיות החדשות הללו במועד, במסגרת ההליכים בפני הפוסקת שהיא הערכאה הדיונית ואשר לה יש הרקע והניסיון הדרוש לניתוח הממצאים המדעיים המובאים בפניה".

 

3.        קביעה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפנינו, אשר בגדרה מתבקשת החזרת התיק לרשות הפטנטים כך שהמכלול ייבחן מחדש יחד עם הראיות החדשות, ובפרט בדיקת המעבדה. המבקשים טוענים כי, הראיות האמורות לא הוגשו בהליך בפני הפוסקת מחוסר ידיעה ובשל טעות בתום לב. לטענתם, הפוסקת הבהירה להם כי "המהות בהליך הזה, זה הפרסומים הקודמים". בעקבות זאת, מקדו הם את כל טיעוניהם בסתירת פרסומים שהציגה המשיבה ושהיה בכוחם לטענתה לפסול את הפטנט מרישום. לראיה, צלחו הם משוכה זו והפוסקת קבעה בהחלטתה כי האמצאה עונה לדרישת החדשנות וההתקדמות האמצאתית. פסילת הפטנט התבססה על סמך קריטריון ה"יעילות", קריטריון אשר המבקשים לא ידעו כי עליהם להוכיח. לכך יש להוסיף כי בהליך בפני הפוסקת לא היו המבקשים מיוצגים והתמודדו בעצמם מול המשיבה שהייתה מיוצגת על ידי אחד מעורכי הדין המובילים בתחום הפטנטים. המבקשים סבורים כי לא היה מקום למנוע מהם השלמת בחינת כשרות אמצאתם, גם אם טעו בבחירתם לנהל את ההליך באופן עצמאי ללא ייצוג, ומבלי שהיו בקיאים בדרכי ההוכחה בהליכים מעין אלה. לנוכח המצב שנוצר בו המבקשים לא היו מיוצגים כלל והתמודדו מול חברה מסחרית גדולה, היה על הפוסקת להימנע מלכתחילה מקיום הדיון ולהבהיר להם את ההשלכות הראיתיות הכרוכות בהימנעותם מקבלת ייצוג משפטי.

 

           בראיה שהוספתה מתבקשת יש, כך נטען, להשליך ישירות על בירור האמת ועשיית הצדק. לכן המבקשים טוענים כי יש מקום לאפשר הגשתה גם בשלב זה. זאת בייחוד בתחום בו עסקינן, ולאור סעיף 177 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967, המגמיש את אפשרות קבלת ראיות בערעור ומאפשר לבית המשפט לשמוע ראיות שלא נגבו על ידי הרשם. סעיף זה יש לקרוא יחד עם תקנה 193 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות), התשכ"ח-1968, המחילה את סדרי הדין הנהוגים בבית המשפט לערעור כאילו יושב הוא כערכאה ראשונה. לפרשנות המבקשים, שני הסעיפים יחד מרחיבים את סמכות גביית הראיות ביחס לערעור רגיל, ויש בכוחם לאפשר קבלת הראיה שהוספתה מתבקשת במקרה זה. אי היזקקות לבדיקת המעבדה וחוות דעת המומחה, תפקיע את זכותם הקניינית של המבקשים ליהנות מפירות האמצאה, וכן תפגע באינטרס הציבור בכללותו להפיק תועלת ממוצר שיש בו להילחם בתופעת ה"מוות בעריסה" בקרב תינוקות. אותו פטנט מבוקש נרשם גם בארה"ב בבריטניה ובאיחוד האירופי וקיבל הגנה, דבר שיש בו לטענתם לחזק את הטענה כי אם תתאפשר הוכחת היעילות הפטנט יזכה הוא להגנה גם בארץ.

 

           נתבקשה ונתקבלה תגובת המשיבה אשר סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להדחות. המשיבה טוענת כי נסיבות המקרה שבפנינו לא מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. זאת משום שהמבקשים לא הצביעו על שאלה משפטית חשובה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. לגופו של עניין, מציינת המשיבה כי הראיה שהוספתה מתבקשת – חוות דעת המומחה – נערכה לאחר מתן פסק דינה של הפוסקת ואין מקום להגישה בשלב זה. לא מדובר בראיה חדשה שהמבקשים לא היו ערים לקיומה או בראיה שלא ניתן היה להשיגה בשקידה סבירה במהלך הדיון בערכאה הדיונית. בנוסף, לגישת המשיבה, הפרשנות הנכונה והראויה לסעיף 177 לחוק הפטנטים היא שאין כוונת המחוקק להרחיב את אפשרות הגשת הראיות כך שיובאו עובדות חדשות שלא היו בפני הרשם. או אז, ייווצר דיון חדש ולא ערעור על החלטה קיימת. קרי, הגשת הראיות הנוספות אפשרית בתנאי שהם יתייחסו לאותה מסכת עובדתית שנדונה בפני הרשם. המבקשים לא הצביעו על מניעה להגיש את הראיות מקודם, לכן המשיבה סבורה כי לא ניתן לקבלה בשלב זה. קבלת הראיה, תפגע לא רק בשלטון החוק אלא גם בה כבעלי דין ובזכותה ליהנות מעקרון סופיות הדיון. באשר לניהול ההליך בפני רשם הפטנטים ללא ייצוג, גורסת המשיבה כי משלא ניתן כל הסבר המניח את הדעת לסיבה בגינה לא נעזרו המבקשים בשירותיו של עורך דין, מתחזקת הטענה כי גם בעל דין הבוחר לייצג עצמו מחויב לקיים את סדרי הדין הנהוגים. אשר לעובדה כי הפטנט נרשם כבר בבריטניה ובארה"ב, מבקשת המשיבה לתת את הדעת לכך שדיני הפטנטים הם טריטוריאליים וכי המבקשים לא הביאו הוכחות לכך שבמקומות אלה לא הוגשו התנגדויות.

 

דיון והכרעה

4.        השאלה הדורשת הכרעה במקרה זה נוגעת כאמור לסדרי הדין בערעור על החלטת רשם הפטנטים. תחילה הנושא המהותי. סעיף 3 לחוק הפטנטים קובע:

 

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית – היא אמצאה כשירת פטנט".

 

קריאת הסעיף הראשי, המונה את התנאים לכשירותו של פטנט מלמדת כי "יעילות" מנויה כקריטריון השני מבין ארבעת הקריטריונים לכשירותו של פטנט. אין בכך תימה. כך, כל בקשת פטנט, ראשיתה במשוכה אותה היא חייבת לעבור. גם המבקשים במקרה זה, טוענים כי האמצאה האמורה נועדה לטפל בבעיית המוות בעריסה ושיש בכוחה לנטרל שניים מהגורמים לתופעה. ברי כי כדי לזכות בזכות המונופוליסטית שמקנה ההגנה הפטנטית, על המבקשים לשכנע את הפוסקת כי האמצאה היא יעילה ונותנת מענה לבעיה המתוארת. אחת הדרכים המקובלות להוכחת יעילותו של מוצר מסוים היא היזקקות לחוות דעת מומחים בתחום כדי להציג את האמצאה בקונטקסט רחב יותר, ולהסביר מהי תרומתו של המוצר החדש שהפטנט מבוקש בגינו. בית המשפט ופוסקים בתחום הפטנטים, נעזרים כדבר שבשגרה במומחים בתחומם בכדי לסייע במלאכת השפיטה ו"לתרגם" את המטריה המקצועית לשפה המשפטית. בכדי לסתור חוות דעת מומחה אחת, נהוג להיזקק לחוות דעתו של מומחה אחר אשר ינסה בדרכו שלו להאיר את הנושא מנקודת מבט אחרת ויציג למשל מחקרים מדעיים אחרים אשר גורסים את ההפך ממה שטען המומחה מטעם הצד השני.

 

           המשיבה נקטה בדרך זו והציגה חוות דעת מומחה בכדי להוכיח מדוע לטענתה האמצאה אינה יעילה. אל מול חוות דעת מומחה זו, המבקשים התבססו על טענות שבהגיון ושכל ישר לתמיכה בגרסתם "ברור שפתח במזרן מאפשר תנועת אוויר". הפוסקת קבעה, שבכדי לתמוך בגרסתם של המבקשים נדרשת חוות דעת מומחה. המבקשים ניסו במסגרת הליך הערעור על החלטת הפוסקת להגיש ראיות נוספות לתמיכה בגרסתם אך קו פעולה זה לא צלח. מכאן בקשתם למתן רשות ערעור.

 

           במרכז בקשה זו עומדת השאלה האם היה מקום להתיר למבקשים להגיש ראיות חדשות בערעור. ככלל, מקומה של הגשת ראיות הוא בפני הערכאה המבררת. תפקידה העיקרי והטבעי של ערכאת הערעור הוא לבדוק את הממצאים העובדתיים והמשפטיים שנקבעו בהכרעת הערכאה המבררת, על-יסוד הראיות שהוגשו בפני האחרונה. כלל, ולצידו יוצא מן הכלל.

 

           בהליכים אזרחיים רגילים הגשת ראיה נוספת בשלב הערעור מוסדרת בתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984. התקנה מצמצמת את אפשרות הגשת הראיות בערעור למקרים חריגים ביותר בהם "[...] בית המשפט של הערכאה קודמת סירב לקבל ראיות שהיה צריך לקבלן או אם בית המשפט שלערעור סבור שכדי לאפשר לו מתן פסק דין, או מכל סיבה חשובה אחרת, דרושה הצגת מסמך או חקירת עד...". התקנה אף פורשה בפסיקה בצמצום. נקבע כי הגשתן של ראיות נוספות בערכאת הערעור היא החריג ולא הכלל, ותתאפשר בעיקר אם מדובר בראיות שלא ניתן היה להשיגם בשקידה ראויה במהלך ההתדיינות בערכאה הדיונית (רע"א 3299/13 משה סיידון נ' מדינת ישראל מנהל מקרקעי ישראל (05.12.2013); ע"א 8128/06 לוינזון נ' ארנון (03.02.09)).

 

           אולם, המצב המשפטי שונה בדיני הפטנטים. סעיף 177 לחוק הפטנטים קובע בזו הלשון - "בית המשפט הדן בערעור רשאי לגבות ראיות, בין ראיות שכבר נגבו על ידי הרשם ובין אחרות, והוא רשאי לדרוש שראיות אלה יובאו בתצהיר או בדרך אחרת שיראה; הובאו ראיות בתצהיר, יחול סעיף 163(א) בשינויים המחויבים". תקנה 193 לתקנות הפטנטים (נוהלי הרשות, סדרי דין, מסמכים ואגרות) קובעת – "החליט בית משפט שלערעור לשמוע ראיות, יחולו סדרי הדין הנוהגים בגביית ראיות באותו בית משפט בשבתו כערכאה ראשונה". לטענת המבקשים, החקיקה הראשית והמשנית יחדיו מלמדים על הרחבת האפשרות להגשת ראיות בערעור.

 

           יושם אל לב כי תקנה 457 לתקנות סדר דין אזרחי פותחת בכלל כי אין לקבל ראיות חדשות ורק אז מציגה את החריג שמאפשר קבלת הראיות. בשונה מכך סעיף 177 מציג בראשיתו שערכאת הערעור רשאית לגבות ראיות. תקנה 458 לתקנות סדר דין אזרחי מתירה לערכאת הערעור לגבות את הראיות החדשות בעצמה או להורות לבית משפט אחר לגבותן. ובהשוואה לכך, תקנה 193 לתקנות הפטנטים נוקטת בלשון כי יחולו סדרי הדין של הערכאה המבררת בפני ערכאת הערעור אם החליטה האחרונה לשמוע את הראיות החדשות. אין זה אומר כי בהליך המתנהל לפי חוק הפטנטים מחויבת ערכאת הערעור לקבל כל בקשה להגשת ראיות חדשות. רחוק מכך. על ערכאת הערעור להפעיל שיקול דעת. ואולם, אין להתעלם מכך כי המבחן המשפטי בקבלת ראיות על-ידי ערכאת הערעור גמיש יותר, על-פי לשון החוק והתקנות.

 

5.        בית המשפט המחוזי בהחלטתו שם את הדגש על העובדה שהמבקשים לא הוכיחו כי לא ניתן היה בשקידה סבירה להשיג ולהגיש את הראיות הללו במועד, במסגרת ההליך בפני הפוסקת שהיא הערכאה הדיונית המוסמכת. עולה על פני ההנמקה כי בית המשפט המחוזי בחן את הבקשה להגשת ראיות חדשות על פי אמות המידה בתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי – ערעור אזרחי רגיל, ולא על פי סעיף 177 לחוק הפטנטים.

 

           מטרת ההליך הערעורי נועדה גם לבחון לא רק את התוצאה אלא את דרך ההכרעה. בנסיבות תיק זה נראה כי נכון יהיה להחזיר את הדיון על מנת שבית המשפט המחוזי ינמק מחדש את מסקנתו בדבר הראיות החדשות שביקשו המבקשים להגיש על פי המבחן המשפטי הרלוונטי ביחס להליך שמתנהל לפי חוק הפטנטים. ודוק: אין בהכרעה זו כדי להוביל בית משפט מחוזי להגיע למסקנה לפיה יש לקבל את הראיות, כפי שאין בהכרעה זו להוביל לתוצאה ההפוכה. שיקול נוסף הוא כי בניגוד לסוגיית הגשת ראיות נוספות בהליך אזרחי רגיל, הפסיקה לא הרבתה לדון בסוגיה במסגרת הליך לפי חוק הפטנטים.

 

           כמו כן, נסמך בית המשפט המחוזי בהחלטתו על ההלכה לפיה ההתערבות הערעורית בקביעותיו של רשם הפטנטים היא מצומצמת בהינתן מהותו ותפקידו של רשם הפטנטים כערכאה דיונית (רע"א 6837/12‏Merck Sharp & Dohme Corp. Merck & Co. Inc‏ נ' אוניפארם בע"מ (28.4.2013), סע' 6). הלכה זו עומדת בעינה, אך במקרה זה אין המדובר בקביעות עובדתיות שהרשם קבע לאחר שמיעת ראיות. המדובר בבקשה להגשת ראיות נוספות בשלב הערעור. לכן מצאתי לנכון להציע לחבריי להורות על החזרת העניין לבדיקה נוספת. ושוב יובהר: אין בפסק דין זה כדי לקבוע שהשיקול בדבר "שקידה ראויה" אינו שיקול רלוונטי, אלא שככלל, אין חפיפה בין דרך בחינת הסוגיה בהליך אזרחי רגיל לעומת הליך לפי חוק הפטנטים.

 

7.        דעתי היא כי יש להעניק רשות ערעור בסוגיית הגשת ראיות חדשות, לדון בערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור, באופן שהעניין יוחזר לבית המשפט המחוזי למתן החלטה חדשה על-סמך ההנמקה בפסק דין זה.

 

           לנוכח נימוקיי הייתי נמנע מלעשות צו להוצאות.

 

 

 

                                                                                                           ש ו פ ט

 

 

 

 

השופט ס' ג'ובראן:

 

 

           אני מסכים.

 

 

                         

 

                                                                                                           ש ו פ ט

 

 

 

 

 

 

 

 

השופט א' שהם:

 

           אני מסכים.

 

 

 

                                                                                                            ש ו פ ט

                                          

 

 

           אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

 

 

 

           ניתן היום, כ' בשבט התשע"ד (21.1.2014).