לפניי תביעתו של התובע נגד הנתבעים, שעניינה הפרת זכויות יוצרים, מוסריות וכלכליות, ביצירות צילום ייחודיות ומקוריות שצולמו על ידי התובע, וכנטען הועתקו על ידי הנתבעים שלא כדין למטרות מסחריות של הנתבעים.

על פי הנטען בכתב התביעה, התובע הינו אמן וצלם מוכר, אשר מתפרנס, בין היתר, מהצגת עבודותיו היצירתיות ומכירתן בשוק המעצבים התל אביבי הממוקם ברח' נחלת בנימין בתל אביב.

לטענת התובע בכתב התביעה, יצר הוא יצירות צילום יוצאות דופן ומקוריות, הכוללות צילום של כיתוב מהמקורות, חלקו מטושטש וחלקו בולט, בשילוב אובייקטים שונים, כאשר עבודותיו הינן מקוריות וייחודיות וניחנות ביצירתיות מובהקת וניכרת. חדשנות היצירות מתאפיינת ביצירת זווית הצילום, באופן הצגת הכיתוב מהמקורות ויצירת שילוב מרהיב בין אובייקט תלת מימדי לבין הכיתוב בדו מימד, תוך טשטוש הרקע באופן חלק וללא גזירה (סעיף 9 לכתב התביעה).

עוד נטען בכתב התביעה, כי בחודש ספטמבר 2009 שמע התובע ממקורביו, כי ראו את יצירותיו מוצעות למכירה ברח' המלך ג'ורג' בירושלים, ולאחר חקירה ודרישה התברר, כי הנתבעים העמידו לצורכי מכירה מעל 10 עותקים מפרים מיצירותיו של התובע. הנתבעים אף מחקו את חתימת התובע מהיצירות המקוריות, וחתמו על ההעתקים המפרים בשם בדוי. לטענת התובע, עשו זאת הנתבעים ללא קבלת היתר ממנו וללא מתן קרדיט לתובע כיוצר.

לפיכך, כך הטענה, זכאי התובע לפיצוי בגין הפרת זכויות יוצרים מוסריות וכלכליות. על פי סעיף 56 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק"), מוסמך בית המשפט לפסוק לתובע פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ לכל הפרה. עם זאת, מטעמי אגרה, הועמד סכום התביעה על סך של 400,000 ₪ בלבד, בגין הפרת זכויות היוצרים של התובע ביצירותיו. כן התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים למכור או להציע למכירה את יצירותיו של התובע.

 

בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים נטען, בין השאר, כי הנתבעים נפגשו עם התובע מספר פעמים בדוכנו בתל אביב בכדי להגיע לסיכום ובמפגש הרביעי ביניהם נתן להם התובע הסכמתו בעל-פה למכור מיצירותיו וזאת תמורת סך של 3,250 ₪, שהינו מחיר כפול ומכופל מהמחיר הרגיל אשר גובה התובע עבור התצלומים שהוא מוכר. לטענת הנתבעים, סירב התובע לערוך את ההסכם בכתב תוך שהוא משכנע כי אין צורך בהסכם שכזה, ככל הנראה בתכננו מראש את התביעה שהוא מתכנן להגיש נגדם. עוד נטען, כי התובע סירב ליתן להם חשבונית לאחר שהודיעם, כי "אין שלטונות המס צריכים להיות שותפים לעניין", ולפיכך אינו מתכוון לדווח לא על המכירה ולא על התמורה שקיבל עבור הסכמתו. לטענת הנתבעים, כך נוהג התובע כדבר שבשגרה ומעלים את ההכנסות מכירותיו.

הנתבעים טוענים עוד, כי אין כל ייחוד בתצלומיו של התובע ותצלומים מהסוג שהתובע מוכר אינם מוגנים בהגנה שמעניק החוק. הנתבעים מודים, כי מכרו מתצלומיו של התובע אך טוענים כי עשו זאת בידיעתו ובהסכמתו המלאה לאחר שרכשו ממנו את התמונות ואת הזכות לעשות בצילומים כבשלהם. הנתבעים מבקשים, כי תביעתו של התובע תידחה וכן מתנגדים הם כי יינתן צו מניעה האוסר עליהם למכור תצלומים אשר מקורם בתובע, אשר לטענתם, כאמור, רכשו ממנו את הרשות לעשות בתצלומים ככל אשר יחפצו.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית בגדרם חזרו על עיקר טענותיהם שבכתבי הטענות.

התובע צירף גם תצהיר של מנהל החשבונות שלו ועל-פיו התובע מעביר אליו חשבוניות וקבלות בסיום כל חודש והוא מגיש עבורו דו"ח שנתי לרשויות המס.

lawdata - דטהחוקהנתבעים צירפו דו"ח של חוקר אשר לטענתו רכש מהתובע בשני מקרים שתי תמונות בלא שקיבל קבלה עבור התמורה ששילם.

בישיבת קדם משפט מסכם ביום 23.2.10 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט, כי פסק הדין יינתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), וזאת לאחר שהצדדים יגישו סיכומים קצרים בכתב. ב"כ הצדדים הגישו סיכומים אלה וב"כ התובע אף הגיש תשובה לסיכומיו של ב"כ הנתבעים.

 כידוע, פסק דין הניתן מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט נועד לאפשר לצדדים להליך להגיע להכרעה מהירה בעניינם ולסיים את הסכסוך בדרך של פשרה, שאינה בהכרח מבוססת על הוראות הדין, כמו גם להקל על העומס בבתי המשפט. הליכי פשרה, מטבעם, נועדו לאפשר את הכרעת הסכסוך באמצעות מנגנון מוסכם על הצדדים ותוך שכל אחד מהצדדים אינו עומד על מלוא זכויותיו. בהתאם, רשאי בית המשפט אשר דן בעניין מכח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק לבסס את הכרעתו על הדין או על שיקולים אחרים, על-פי שיקול דעתו. מתן פסק דין לפשרה, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, אינו נצרך לנימוק (ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.08) והאסמכתאות שם).

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית ובנספחיהם, לסיכומים בכתב ולאסמכתאות שהוגשו, וכן לאסמכתאות אשר אליהם הפנו ב"כ הצדדים, ולאחר שהבאתי במסגרת מכלול השיקולים את אשר נפסק בעניין הגנת זכויות יוצרים מפני מפרים, וכן את האמור בסעיף 56 לחוק, כי בקביעת פיצויים על בית המשפט לשקול, בין היתר, את היקף ההפרה, משך הזמן שבו בוצעה ההפרה, חומרת ההפרה, הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט, והרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה על פי הערכת בית המשפט ועוד, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 80,000 ₪.

כמו כן, ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, בין בעצמם ובין באמצעות כל גורם מטעמם, להעמיד לצורכי מכירה, למכור, להציע למכירה, להציג או לבצע כל פעולה מסחרית אחרת מכל סוג ביצירות התובע או ביחס ליצירות התובע נשוא התביעה.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובע לאגרת בית משפט ובנוסף בשכר-טרחת עורך-דין בסכום של 12,000 ₪.

על יסוד תקנה 6(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, בעלי הדין פטורים מתשלום המחצית השניה של האגרה.

המזכירות תשלח העתקים לבאי כוח הצדדים.

 

ניתן היום, י"ז  אדר א תשע"א, 21 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

 

אהרן פרקש