בתי המשפט

 

 

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו                                                      א 001373/02

 

 

בפני: כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל/ס. נשיא

 

 

 

 

בעניין:              1. גייל בוריס

                        2. קלדובסקי אולג

                        ע"י ב"כ עו"ד עמיר פרידמן

                                                                                                            התובעים

 

                                                          נ ג ד

                       

                        1. מיגדור בע"מ

                        2. רבינוביץ אולג

                        ע"י ב"כ עו"ד יעקב וחנה קלדרון

                                                                                                            הנתבעים

 

 

 

פסק-דין חלקי

 

 

א.         מהות התובענה

 

זו תביעה למתן צו מניעה למתן צו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולסעד כספי בגין הפרת סימן מסחר. התיק הועבר לבימ"ש זה ונקבע להוכחות לתאריך 19.3.2007.

 

 

ב.         עובדות רלבנטיות וגרסאות הצדדים

 

התובעים

 

בשנת 1996 יסדו התובעים שותפים בשם: "מיג פרסום הוצאה לאור" (להלן: "מיג").

מיג עוסקת מאותו מועד בהוצאה לאור של דברי דפוס, לרבות עיתונים בשפה הרוסית המיועדים לקבל דוברי הרוסית בארץ.

משמעות המילה "מיג" בשפה הרוסית היא: "רגע" וכן ידוע ומוכר לכל המטוס הרוסי המהיר מדגם מיר.

 

במהלך שנת 1996 הוסיפו התובעים לסימן שלהם על גבי המוצרים המקוריים, אלמנט גרפי ייחודי ובולט: שעון עם מחוגים וספרות שמוסתר קלות מאחורי המילה "מיג".

לטענתם (סעיף 12 לכתב התביעה), סימנים אלה יוצרים זיקה וייחוד למוצרים המקוריים שלהם ומבחינים אותם ממוצרים אחרים.

 

הנתבעת 1 נוסדה כ-4 שנים לאחר שהתובעים החליטו להשתמש לראשונה בשם המסחרי "מיג" (עמ' 35); הנתבע 2 הוא מנהל ובעל מניות יחיד בנתבעת 1.

 

לטענת התובעים, הנתבעים מוציאים עיתון שבועי בשפה הרוסית הקרוי גם כן "מיג".

עיתון זה משווק ללא תשלום בנקודות שיווק רבות בהן הפיצו התובעים את השבועונים המקוריים, כמו: מתנ"סים, מרכזי קליטה, חנויות וכיו"ב.

בנוסף, בשנים 2000-2001 הוציאו הנתבעים שבועון בתשלום, שנמכר, שבועון זה אינו מוצא יותר לאור.

לטענת התובעים, עיתונם של הנתבעים מפר את זכויותיהם הן ע"י שימוש בסימן "מיג" בשפה הרוסית בלוגו באותו גודל של אותיות, ובאותה צורה, גוון ופונט הדומים לסימן הרשום של התובעים; והן באלמנט הגראפי המקורי קרי: שעון שמעוצב בצורה דומה מאד לשעון המופיע לצד הסימן הרשום.

שני הסימנים הללו מופיעים על שער כתב העת של הנתבעים.

דבר זה מטעה את הקורא הסביר שעלול להתבלבל ולקנות ו/או לבקש את המוצרים המפרים בסוברו בטענות כי הוא מקבל מוצרים מקוריים או מוצרים הקשורים למוצרים המקוריים.

 

עוד גורסים התובעים, כי מדובר בעיתונים שנושאים את השם "מיג" ופונים לאותו קהל יעד מוגדר ומצומצם, קרי: דוברי השפה הרוסית בארץ. קהל יעד זה אינו כה נרחב שיכול להכיל ולהפיץ בקרבו שני עיתונים בשם "מיג".

 

בקשה לסימן מסחר רשום הוגשה ע"י התובעים ביום 12.6.2000 שם תוארה הפעילות התובעים כך:

 

"דברי דפוס, ירחונים, צילומים ותמונות, כריכות לספרים ולדברי דפוס, נייר מכתבים, חומר לימודים, חומר להרצאות ולהנחיות, מוצרי נייר לרבות אלבומים, אטלסים, פנקסים, לוחות שנה, מעטפות, מפות, גלויות ופוסטרים, כרטיסים מסוגים שונים, ספרונים וחוברות, ספרי קומיקס, תרשימים ודיאגרמות, טפסים, עיתונים, עלוני חדשות, חומר פרסום מודפס וספרי גזירי עיתונים..."

 

באותו נספח לא מתואר ולא מופיע השעון, כל שמופיע זה השם "מיג" באמצע הדף, באותיות קיריליות.

 

הבקשה פורסמה ביום 31.5.2001 (נספח א' לתגובה) ונרשמה בפנקס סימני המסחר ביום 5.9.2001.

 

רשם סימני המסחר קבע בסעיף 34 להחלטתו מיום 16.5.2005 "בסיבוב הראשון" בין הצדדים כי:

 

"בעלי הסימן (התובעים כאן – הערה שלי – ד.פ.) נהגו בתום לב וכפי שכל אדם סביר אחר היה נוהג. הם השתמשו בסימן בלתי רשום כ-4 שנים וכאשר ראו מישהו אחר משתמש בסימן שלהם, מייד וללא שיהוי פעלו לרשמו כדין אצל רשם סימני המסחר".

 

הנתבעים לא היו חלק מהליך האישור של הסימן המסחרי הרשום, אצל הרשם.

 

רשם סימני המסחר תיאר את עיסוקם של התובעים באלו המילים:

 

"בעלי הסימן עושים שימוש בסימן, מייצרים ומשווקים מוצריהם תחת הסימן החל משנת 1996. כ-4 שנים לפני תחילת פעילות מבקשת המחיקה. המדובר בשבועונים פרסומיים מקומיים בשפה הרוסית וכן מוצרי דפוס ונייר שאינם מקומונים כדוגמת ספרי לימוד, לוחות שנה, מנשרים של מפלגות, כרטיסי ביקור וחשבוניות. כמו כן מספקים הם תחת הסימן שירותי פרסום, שירותי הוצאה לאור בשפה הרוסית ושירותי עיצוב וגרפיקה".

 

מאז אותה החלטה (מיום 16.5.2005, פיסקה 30 שם) ועד היום לא חל שינוי בעיסוק התובעים שאינו נשוא כתב תביעה זו. בעיסוק שהוא נשוא כתב תביעה זה חל שינוי, במובן זה שהרשם מצא לנכון למחוק מהגדרת הסימן הרשום, כמפורט לעיל, את הסימן בדבר עיסוק ב"עיתונים, עלוני חדשות וירחונים".

 

עוד לפני ההחלטה לעיל בדבר ביטול הסימן המסחרי הרשום לעניין עיתונות, התובעים התרו בנתבעים מספר פעמים, ולאחר שאלה לא שעו לכך, הוגשה התובענה.

 

הנתבעים

 

הנתבעים גרסו כי הם חלק מקבוצת תקשורת בינלאומית.

שם הקבוצה הוא "MEDIA INTERNATIONAL GROUP", והיא פועלת הן באוקראינה והן בישראל.

 

השם לא נבחר באקראי אלא הוא קיצור שמה של הקבוצה בשילוב המילה הרוסית "מיג" שמשמעתה אכן "רגע".

לעמדתם, העובדה שהם בחרו בשם זהה לשם של התובעים, אם כי מסיבות שונות, הוא מקרי לחלוטין.

לטענת הנתבעים הסימן של "מיג" וכן של השעון הנלווה לו הן על גבי השבועון, והן באתר שמופעל בשם החברה, נעשה ע"י חברת עיצוב אוקראינית בעבור קבוצת מיג בכללותה עוד בחודש אפריל 2000 והיה פרי יוזמתם מכיוון שהם עורכים שבועון מאז מאי 2000 בשם "מיג" כתוב באותיות קיריליות, שבועון שעונה על הגדרת עיתון לפי פקודת העיתונות, ואשר עמד בכל המבחנים להוצאתו לאור, לרבות הצנזורה, והרישוי מטעם המדינה.

 

לכן לטענתם, הם לא הפרו כל סימן מסחר של התובעים.

התובעים פנו אל הנתבעים לראשונה ביום 13.7.2000; כשהבקשה לאישור סימן מסחר רשום מצד התובעים הוגשה ביום 12.6.2000, פורסמה ביום 31.5.2001 ונרשמה בפנקס ביום 5.9.2001.

הנתבעים מציינים שהם קיבלו היתר להוצאת עיתון (ר' נספח ח' לתשובה) כבר ביום 13.6.2000.

 

כשנודע להם דבר רישום הסימן, הם הגישו בקשה ראשונה למחיקתו בתאריך 13.12.2001. הבקשה נדחתה.

מאחר ונימוק עיקרי של הבקשה היה שאין התובעים עושים שימוש במותג למטרות עיתונות, החליט הרשם שצריך לעבור יותר זמן, כדי שניתן יהיה להתייחס לשאלה זו.

 

כפי שציינתי קודם, בתאריך 17.7.2007 נמסרה הודעה לבית המשפט, לפיה רשם סימני המסחר, לבקשת הנתבעת 1, ביטל את הסימן הרשום "מיג" שהיה של התובע בשל אי שימוש בו בטובין מסוג "עיתונות" ו"עלוני חדשות", והורה על מחיקת הפריטים: "עיתונים, עלוני חדשות וירחונים" מפרטת הסחורות של הסימן (עמ' 15 להחלטה).

 

אין מחלוקת כי רישום צריך לשקף את המציאות המסחרית במסגרתה קיים שימוש שוטף בסימני מסחר. מטרתו היא מניעת האפשרות של רישום סימני מסחר ללא כל כוונה או רצון לעשות בהם שימוש לצורכי מסחר (ע"א 7038 מיס אל אופנה עילית לנשים 1992 בע"מ נ' PAGOTTE BEKLEIDUNGSF ABRIK PAULA GOTTESDIENER-G , תק-על 2007(1), 3018).

 

לכן גם מאפשר סעיף 41 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "פקודת סימני המסחר"), לבטל רישום של סימן מסחר אם עברו 3 שנים ולא נעשה בו שימוש, אלא אם כן הוא עונה על חריג מפורט שבדין.

 

ג.          הפלוגתאות בין הצדדים

 

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות בין הצדדים:

 

-          האם הופר סימן רשום של התובעים?

-          האם עוולו הנתבעים בגניבת עין?

-          האם עוולו הנתבעים בתיאור כוזב, שקר מפגיע, ועשיית עושר שלא כדין?

 

ד.         האם הופר סימן רשום של התובעים?

 

1.         מהו עיתון?

 

פקודת העיתונות מגדירה עיתון באלו המילים:

 

"פירושו כל דבר-דפוס המכיל חדשות, ידיעות, סיפורי מאורעות, או כל הערות, ציונים או ביאורים בקשר עם אותם חדשות, ידיעות או סיפורי מאורעות, או עם כל ענין אחר בעל חשיבות ציבורית הנדפס בכל לשון והיוצא לאור בישראל למכירה או להפצת חינם, לעיתים קבועות או בלתי קבועות, אך אין הוא כולל כל דבר דפוס היוצא לאור ע"י ממשלת ישראל או למענה".

 

אני ערה לעמדת התובעים כי פקודת העיתונות לא חלה כיום (סע' 25-27 לסיכומים), וכי היא הוקפאה. הם מסתמכים לעניין זה על פסה"ד בבג"צ 2459/02 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר הפנים, תק-על 2004(4), 529, שניתן ביום 25.10.2004.

 

לא ברור מפסה"ד הנ"ל מה היה נשוא הבג"צ, ועל כל פנים "הקפאה" זו חלה בעניין הנ"ל בלבד ולא באופן כולל, ולקראת אפשרות של ביטול פקודת העיתונות, שמן הסתם היא או חלק ממנה היו רלבנטיים לבג"צ.

דברי ההסבר לביטול פקודת העיתונות הוגשו כבר ביום 12.6.2006; עד היום מאומה לא קרה, וספק רב לי אם במסגרת הביטול הם אמורים לחול גם על הגדרות למיניהן.

 

2.         עילות התביעה

 

הפרת סימן מסחר רשום "מיג"

 

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר קובע כי שימוש מסחרי בלתי מורשה בסימן רשום או בסימן דומה לסימן הרשום לעניין הטובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר, מבסס הפרה של סימן מסחר.

רישום סימן מסחר מקנה הגנה קניינית אישית לבעל הסימן.

 

אין מחלוקת כי לפחות בחלק מהתקופה הרלבנטית לתביעה זו, היה סימן מסחר רשום של התובעים לעניין השם המסחרי "מיג", בין היתר בעבור הוצאה לאור של עיתונים בשפה הרוסית (עמ' 41).

העיתונים היו מיועדים לקהל רוסי, ואפילו אם היו הבדלים קטנים בשרטוט השם "מיג", הרי שלפי עמדת התובעים, מכיוון שהמדובר באותו מוצר ובאותו קהל יעד ובאותה מילה, הדבר יצר ערבוביה וקיימת הטעיה מובהקת.

 

ומכאן תביעת התובעים בגין הפרת סימן מסחר רשום.

 

גניבת עין

 

גורסים התובעים כי המדובר כאן בגניבת עין הפוכה, לגביה נקבע בפסיקה:

 

"עניין זה מתייחס למקרים בהם משתמש חדש משתלט (בשל גודלו והיקף השקעותיו) על השוק תוך "בליעת" משתמש ותיק יותר ושימוש בסימנו. המשתמש החדש אינו מציג עצמו את את (כך במקור – ד.פ.) מוצרו כזה של המשתמש הוותיק, אלא מציג את עצמו כבעל המוניטין וכזכאי לשימוש בסימן"

 

(ר' ת"א (חיפה) 751/00 נענע דיסק בע"מ נ' נטוויז'ן בע"מ, תק-מח 2001(3), 2093).

 

העיד התובע כי למול העוצמה של הנתבעת, עולה עליהם בעשרת מונים (עמ' 24) קשה היה להתמודד עמה ולעשות פרסום לעיתון שלהם (עמ' 19).

ומכאן התביעה בראש פרק זה.

 

3.         ישום הדין על העובדות – לעניין סימן מסחרי רשום

 

ראשית נבחן האם מועדי הפרסום של מוצר התובעים, מכלילים את מוצרם בגדר עיתון.

 

מבחינת הגדרת פקודת העיתונות, מאחר ולא נחוץ שהעיתון יהיה יומי או חודשי, יופיע במרווחים קבועים ואין בהגדרה מינון מובחן בין חדשות ופרסומת, - אזי הפרסום, מבחינת מועדי הפצתו, יכול לענות על הגדרת עיתון.

 

העיתונים יצאו לאור משנת 1996 והם הכילו חדשות ומידע נוסף בעל חשיבות ציבורית. הם נדפסים בארץ, בשפה הרוסית, מופצים חינם במועדים משתנים ועונים לכן גם מבחינת התוכן על הגדרת "עיתון" בפקודת העיתונות.

 

עפ"י הפירוט שניתן לרישום הסימן, הוא היה מיועד למגוון של עיסוקים, שעיתונאות אינו העיקרי שבהם.

 

מהחומר שמונח בפני בית המשפט עולה, כי התובעים לא עשו כל שימוש בסימן הרשום בשלוש השנים שקדמו ליום 29.6.2005 לענייני עיתונאות.

ישנו פריט מתאריך 23.10.2003 שבו יש שימוש כזה.

 

עיון בקטעים שהוגשו כראיה וההסברים שניתנו להם במהלך שמיעת הראיות העלה, כי המוצר של התובעים מרובה בפרסומות יותר מאשר חדשות או כתבות מכל מין וסוג שהוא.

 

76 הגיליונות הראשונים של החומר המפורסם ממרץ 1996 ועד נובמבר 1998 לא הכילו חומר חדשותי, אין בהם כתבות חדשותיות, ואם יש בהם כבר מידע חדשותי, הוא זניח ולקוח מעיתונות אחרת.

 

גיליונות 77 עד 80 יצאו לאור כעבור כ-8 ו-8 שנים לאחר הוצאתו לאור של גיליון 76 בנובמבר 1998.

תמונות ואיורים שהופיעו שם ניטלו מגורמים אחרים, וכן גם הכתבות.

התובע לא יכול היה לאמור (עמ' 22) של מי הכתבות שמופיעות שם ומי צילם את התמונות, שגם כן מופיעות ללא שם.

כשנחקר התובע על כך שהוא נטל חומר חדשותי מאחרים, לרבות תמונות ופרסמם ללא רשות, והאם הוא יודע שהדבר אינו תקין, השיב (עמ' 23):

 

"אני יודע שזה עבירה...".

 

כשנשאל אם הוא יודע שעליו לציין את שמו ליד כתבה, אם המדובר אכן בעיתון, - השיב שאינו יודע (שם).

 

למרות התנהלות מעין זו, עדיין יש לאמור כי לתובעים היה עיתון, והיה סימן רשום בהקשר לרישום עיתון במועד הרלבנטי להגשת תביעה זו.

 

האם הפרו הנתבעים את הסימן הרשום?

 

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר מגדיר הפרה של סימן רשום וקובע באלו המילים:

 

"הפרה" – שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך –

(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר.

...

(3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר".

 

מאחר ועלה מהראיות כי הנתבעת נוסדה בשנת 2000 ומכיוון שכבר ביום 12.6.2000 הוגשה בקשה מצד התובעים לרישום הסימן "מיג" כסימן רשום, אזי מאותו מועד ועד להגשת התביעה, עשו הנתבעים שימוש לא מורשה בסימן ידוע, שחלק מהזמן היה רשום ובחלקו לא, בהקשר לדברי עיתונות ופרסום בשפה הרוסית, לקהל יעד מוגדר בארץ.

 

העובדה, שאולי הנתבעים הגיעו לשם של העיתון שלהם בדרך שונה לגמרי, אין בה כדי ליתן להם הגנה.

 

לעניין ההפרה של סימן מסחרי רשום, - נחה דעתי כי אכן נעשה בו שימוש, שלא כדין.

 

לגבי סימן מסחרי שאינו רשום, ולעניין גניבת עין, - יש לבדוק (בין היתר לעניין גניבת עין) אם היתה הטעיה?

 

אני סבורה שהתשובה חיובית.

 

המדובר בשוק ייחודי צר ומצומצם של עיתונות שמיועדת לאוכלוסיה הרוסית.

הופעת שני עיתונים בעלי אותו שם: "מיג", שצורתו של הלוגו שלהם די דומה, כשהם בשפה הרוסית, מיועדים לקהל דובר רוסית, אכן יכולה לגרום להטעיה; אפילו האחד הוא בתשלום ושני מחולק חינם; אפילו האחד רב מדורים וחדשות, והשני רב בפרסום ומודעות.

לכן נראה לי כי לעניין ההפרה חל כאן סעיף (3) לעיל.

 

סימן המסחר של התובעים אינו סימן מסחר הגנתי.

רשם סימני המסחר התייחס להתנהלות התובעים (סעיף 34 להחלטתו) וקבע כי רישום סימן המסחר נעשה בתום לב, כדי למנוע מאחרים לעשות שימוש בסימן הרשום או בדומה לו עד כדי להטעות (סעיף 42 שם).

הנתבעים היו צד להליך זה וקביעותיו שם חלות עליהם גם כאן.

 

הפועל היוצא הוא כי הנתבעים הפרו סימן מסחרי רשום ולא רשום של התובעים.

 

4.         יישום הדין על העובדות לגבי גניבת עין

 

משהגעתי למסקנה שהנתבעים הפרו סימן לא רשום של התובעים, נראה לי כי חלק זה יכול היה להתייתר באשר הוא מתמקד באותה תקופת זמן, שבה לא חל הסימן הרשום. אבל אם שגיתי במסקנתי זו, אתייחס לנושא של גניבת עין.

 

"מיג" היא מילה גנרית בשפה הרוסית (עמ' 8).

הסימן הרשום אינו כולל שעון, אינו כולל לוח מחוונים.

 

בגיליון העיתון ת/2 מופיעה המילה מיג ברוסית בצד שמאל של הגיליון. ליד הכיתוב הרוסי יש המשכים של המילה מיג ברוסית, שלא הובהר לבית המשפט מה משמעותם.

בצד ימין מופיעה בגדול המילה "מיג" בעברית כשמתחתיה כתוב: "שבועון בשפה הרוסית".

בשורה תחתונה יותר כתוב: "מופץ חינם".

 

בגיליון העיתון ת/3 מופיעה המילה "מיג" באמצע הגיליון, ללא תוספות מילים ליד הקיצור "מיג" וכשמתחתיה לוח מחוונים לבן עם שעון כשמסגרת השעון היא אדומה.

בתחתית מופיע כיתוב: "מיג סופשבוע מקומון ישראלי ברוסית מופץ חינם".

 

גיליון העיתון ת/4 דומה ל-ת/3 למעט הכיתוב בשורה התחתונה שם מופיע "מיג מקומון ישראלי ברוסית מופץ חינם".

 

בגיליון העיתון ת/5 מופיעה המילה מיג באותיות גדולות יותר מאשר קודמותיה. כן מופיעים השעון והמילה "מיג" בעברית מצידה הימני.

בראש העמוד מופיע הכיתוב: "רשת מקומונים בשפה הרוסית".

למטה מופיע בצהוב גדול – "מופץ חינם".

 

הפרסום של הנתבעים היה בשפות עברית ורוסית (ת/8).

בעברית הופיע שעון לא מוסתר, לא צבעוני וללא לוח מחוונים לצד השם: "מיג ניוז שבועון ישראלי בשפה הרוסית".

 

ברוסית הופיע השעון מצד שמאל לכיתוב: "מיג" והמילה "news" באנגלית.

 

מסתבר כי לנתבעים יש גם אתר אינטרנט (ת/9).

העיתון שהוחל בהפצתו בחודש  מאי 2000, הופץ באמצעות רשת ההפצה הארצית של "מעריב" (סעיף 10 ל-ת/10).

 

מבחינה עובדתית אין מחלוקת כי לתובעים לא היה רישיון לעיתון.

אין גם מחלוקת, שלא ניתן להפעיל עיתון עפ"י פקודת העיתונות ללא רישיון.

 

מובן שהמדיניות המשפטית הנאותה לא אמורה לאמץ התנהלות לא חוקית של מאן דהוא ולהגן עליו.

המחוקק צריך להעמידו לדין כדי שהתנהלותו תהיה חוקית.

יחד עם זאת לא ייתכן לפתוח פתח לאחרים לנצל התנהלות לא חוקית זו, בין מראש ובין בדיעבד, כדי לנסות ולהתעשר שלא כדין על חשבון קניין קיים של פרט אחר בחברה.

 

בהתנגשות אפשרית זו בין שני האינטרסים: שמירת החוק ופגיעה בקניין, אזי עצם האפשרות לענישה לגבי המנהל ענייניו ללא רישיון כדין, מצד אחד, גורם, מצד שני לכך, שתינתן לו הגנה קניינית לרכוש, בכפוף לענישה כזו.

 

הדיון בנושא העין קבועה כיום בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), וזו לשונו:

 

"לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר".

 

יסודותיה של העוולה כפי שנקבעו בפסיקה הם שניים:

 

"א. הוכחת מוניטין – על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירות בו הוא סוחר. עליו להראות כי הציבור מזהה את הטובין או השירותים, אותם הוא מציע, עם עסקו (של התובע). כשמדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את השם הזה לעסק שבבעלותו.

 

ב"הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע. המבחנים להטעיה כוללים כמה רכיבים: צליל, חזות, סוג הטובים הנמכר, חוג הלקוחות של הטובין וצינורות השיווק של הטובין. על כל אלה מתווספים שני מבחנים כלכליים – בחינת הנסיבות הכלליות הנוגעות לעניין ומבחן השכל הישר".

 

(ר' ע"א 8981/04 אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע"מ, תק-על 2006(3), 4762).

 

הנה כי כן, ייעודה של עוולת גניבת העין הוא להגן על מוניטין שרכש אדם בעסק. משכך, הוכחת המוניטין מהווה תנאי מוקדם והכרחי ליצירת עוולת גניבת עין (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי יהודי משפחה (1977) בע"מ – עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ – עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה (3) 933).

 

זאת ועוד, עפ"י חוק עוולות מסחריות, די בכך שנוצר מצג מטעה כאילו המוצר או השירות של הנתבעים קשורים לתובע, גם אם אין מציגים מצב כאילו מקורם של אלה בתובע (ר' מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, (תשס"ב-2002) בעמ' 58).

 

בענייננו, התובעים גילו גישה שהיתה גם זניחה עד לאותו מועד וגם חיונית. מקור מידע לדוברי רוסית לעניינים שונים המעסיקים אותם בארץ. מהכיתוב בעברית שמופיע בעיתונים שהוגשו עולה כי המדובר החל בענייני נדל"ן, עבודה, עסקים וכלה בנסיעות לחו"ל.

 

נכון שהנתבעים פיתחו יותר את מדורי החדשות ואילו התובעים התמקדו בנושא של פרסומות ופרסומים בתחומים שונים, אבל אולי זה גם מייצג את דרך קליטתו של אדם במקום חדש, שבראשונה הוא מתעניין בדברים קיומיים כמו נכסים, עבודה, ובמקום השני מוצגת התעניינותו בפוליטיקה פנימית או חדשות אחרות.

 

אשר על כן אני קובעת כי, בנסיבות, השימוש בשם רוסי קליט וידוע מהעבר, לצורך העברת מידע, לאחר מספר שנים בהן התובעים כבר עשו שימוש בשם ורכשו לעצמם מוניטין, ולמטרה קרובה, - יכול אכן להטעות.

 

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי במקרה הנוכחי אכן היתה גם גניבת עין מצד הנתבעים.

לאור מסקנתי זו, אין מקום לדון בסוגיה של עשיית עושר, שקר מפגיע ותיאור כוזב.

הפועל היוצא הוא שהתביעה מתקבלת.

 

אני קובעת את התיק לשלב ביניים לתאריך 10.1.2008, שעה 8:20.

 

ניתן היום 13.11.07, בהיעדר.

 

המזכירות תודיע תוכן פס"ד זה בהודעה כדין וכן תזמן הצדדים למועד שנקבע.

 

 

                                                                                                         ______________________

                                    ד"ר דבורה פלפל, שופטת

                                                      ס. נשיא