גרוס נ' שורש ערכות נוודים בע''מ - הפרת זכויות מוסריות

 

 

   

בתי המשפט

 

בית משפט השלום חיפה

א  008118/05

 

בפני:

כב' השופט ש. לבנוני

תאריך:

03/12/2007

 

 

 

 

 

 

בעניין:

גרוס אלי ת.ז. 050542570

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

פרידמן עמיר

התובע

 

 

- נ ג ד-

 

 

 

1 . שרש ערכות נוודים אינטרנשיונל 2000 בע"מ ח.פ. 513045500

2 . שרש ערכות נוודים בע"מ ח.פ. 511588455

 

 

ע"י ב"כ עו"ד

סלע דן

הנתבעות

 

 

פסק דין

 

נתוני רקע

1.         התובע (להלן, גם "גרוס") הינו מעצב תדמיתי וצלם מותג ידוע המנהל עסקיו בסטודיו לצילום ועיצוב תדמיתי, הידוע בשם "קרן אור". הנתבעות הן חברות פרטיות המאוגדות כחוק בישראל והעוסקות, בין היתר, בייצור, יבוא ושיווק של ציוד לספורט, טיולים ומחנאות.

 

2.         על פי הנטען בכתב התביעה פנו במהלך שנת 2003 הנתבעות לגרוס על מנת לשכור את שירותיו כצלם מקצועי לצורך קידום מוצרי הנתבעות בארץ וברחבי העולם. לטעמו, סוכם כי יקבל סכום של 10,125 ₪ בצירוף מע"מ, תוך שסוכם שככל ששעות עבודתו יעברו מכסה של 25 שעות תשולם לו תוספת שכר בהתאם. גרוס עבד בסה"כ 57 שעות. הנתבעות שילמו לו אך את הסך של 10,125 ₪ + מע"מ הנ"ל ואולם לא כיבדו את תוספת השכר שהוסכם עליה בסכום של 1,000 דולר.

 

3.         גרוס טוען כי הצילומים שצולמו על ידו עבור הנתבעות מקנות לו זכויות יוצרים והנתבעות הפרו את זכויותיו אלו. הן הוציאו קטלוג בשנת 2004, תוך שנתנו קרדיט לגרוס כמקובל, ואולם בקטלוג שנת 2005, הגם שכלל 43 צילומים שבוצעו על ידי גרוס, לא ניתן לו קרדיט. לנוכח העובדה שיתרת שכרו של גרוס לא נפרעה, הפרו הנתבעות את זכויותיו הכלכליות, בהתאם לחוק זכויות יוצרים, 1911. אי מתן קרדיט אף הפר את זכויותיו המוסריות בהתאם לחוק הנ"ל. גרוס תבע, איפוא, סך של 530,000 ₪ בגין הפרת זכויות יוצרים, סך 200,000 ₪ בגין הפרת זכויותיו המוסריות כאמור, סך 10,000 ₪ פיצוי בגין אובדן מוניטין וסך 10,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת נפש.

 

4.         הנתבעות התגוננו בפני התביעה. מתחילת הדרך נטען כי אין כל יריבות בין הנתבעת 1 לבין גרוס, והיריבות החוזית נקשרה אך עם הנתבעת 2 (להלן - "הנתבעת"). לגוף העניין נטען כי שכרו של גרוס שולם לו במלואו על פי המוסכם. ממילא נרכשה זכותו בזכויות יוצרים בהתאם להוראות החוק הנ"ל. אכן, בתורת מחווה ציינה הנתבעת כי יכול שתשלם לו סכום של 1,000 דולר, כשיבשילו התנאים לכך ולפנים משורת הדין. אכן בקטלוג שנת 2005 לא הוענק קרדיט לגרוס, ואולם הדבר הוא פועל יוצא של טעות בתום לב.

 

5.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם גרוס הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מנהל הנתבעת, מר יורם גיל (להלן - "גיל"). גרוס וגיל  נחקרו על תצהיריהם. מלכתחילה, בגדר תצהיריו של גרוס הוגש תצהירו של מר שוקי קוק (להלן - "קוק"), שאף הוא עוסק בצילום תדמיתי. לנוכח אי התייצבותו של קוק לישיבת ההוכחות, סוכם כי אין להידרש לתצהיר זה. 

 

6.         סיכומי טענות ב"כ הצדדים פרסו שורה נרחבת של פלוגתאות עובדתיות ומשפטיות. אדרש אך לאלו הצריכות לפנים לצורך הכרעתי.

 

האם התמונות ראויות להגנה לפי חוק זכויות יוצרים?

7.         בגדר סיכום ב"כ הנתבעות נטען כי צילומי גרוס, מעיקרא, אינם ראויים להגנה לפי חוק זכויות יוצרים. כך, הואיל ונטען כי ככל שעסקינן בעבודות צילום יש לאבחן בין צילום אמנותי, שעשוי להצמיח הגנת זכויות יוצרים, משום המקוריות האמנותית שלו, לבין צילום בנאלי, שהוא בבחינת העתקה גרידא שאינה עונה על קריטריון המקוריות. לשיטתן של הנתבעות צילומיו של גרוס מסווגים בקטגוריה השנייה, ומשום כך אינם מצמיחים כל הגנה על פי חוק.

 

8.         בדעתי לדחות טענה זו של הנתבעות, ראש לכל משום טעם דיוני. עיינתי בכתב הגנתה של הנתבעת ולא מצאתי, ולו בדל-טענה, הכופרת בכך שצילומי גרוס, שבגדר כתב תביעתו הוא טוען באופן נרחב להגנה לפי חוק זכויות יוצרים עליהם, אינם מצדיקים הגנה ראויה לפי חוק זכויות יוצרים. ממילא, מעיקרא, לא גובשה כל פלוגתא בסוגיה הנדונה.

 

            אכן, מעיקרא, תצהירו של קוק נועד להיות חוות דעת התומכת בכך שצילומיו של גרוס, משום המקוריות והחדשנות שלהם, אמורים לזכות בהגנת דיני זכויות יוצרים. לנוכח זאת, לכאורה, יש לשקול לחובתו של גרוס את העובדה שתצהירו של קוק נמשך מחומר הראיות. אך לא כך הנני שופט את פני הדברים. לדידי מעיקרא, לנוכח כתבי הטענות, תצהירו של קוק היה מיותר, שהרי הוא ביקש להוכיח את שאין צורך להוכיח. הדבר בולט אף לנוכח העובדה שבגדר תצהירי הנתבעות, וטרם שהנתבעות ידעו שתצהירו של קוק יימשך, הן לא הגישו ראיה מקצועית לסתור.

 

9.         זה העיקר. אך השיקול האמור חובר לכך שלטעמי העובדה שהנתבעות ראו להכיר בזכותו של גרוס ליהנות מקרדיטים בקטלוגים שפרסמו, אף הודו בטעות בקטלוג שבו הקרדיט נשמט, מעלה, לכאורה, כי אף הן סבורות כי הצילומים, מהותית, ראויים להגנה לפי חוק זכויות יוצרים. פשיטא, כך לטעמי, אי אתה מעניק קרדיט, סתם כך, מקום שהיצירה אינה יצירה מוגנת לפי חוק זכויות יוצרים.

 

10.        בכך, כפי שיבואר להלן, לא סגי. אכן, פוטנציאלית, יכול היה הסכסוך שבפניי להיות סכסוך לגיטימי של קניין רוחני. אך לכל אורך הדרך, וכפי שיבואר בהמשך, אף בפרשה שבפניי נכונים הדברים שנאמרו על ידי כב' השופט שטיין ב-ת.א. (בי"ש) 1059/05 קוק שוקי נ' ביו-ויט (ישראל) בע"מ (נספח 6 לסיכומי הנתבעות), כי קיים ניסיון "של התובע... להעתיק זירת המחלוקת אל מגרש דיני זכויות היוצרים", כאשר מדובר בסכסוך חוזי-כספי גרידא, וכי זו "דרך מאולצת הנדונה לכשלון" (סעיף 10).

 

11.        סעיף 5(1)(א) לחוק זכויות יוצרים מורה אותנו ש"אם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו על ידי אדם אחר והוכנו תמורת דבר ערך בהתאם לאותה הזמנה הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את העתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות היוצרים". לטעמה של הנתבעת היא שילמה לתובע את מלוא שכרו, דהיינו את "דבר הערך בהתאם לאותה הזמנה". ממילא הפכה הנתבעת לבעלים של זכות היוצרים של התובע. גרוס כופר בכך, שהרי לטעמו לא שולם לו מלוא שכרו, והנתבעות נותרו חייבות לו יתרה בסך 1,000 דולר. ממילא, לשיטתו, לא עבר הקניין בזכויות היוצרים לידי הנתבעת. לבחינתה של המסכת העובדתית האמורה אדרש להלן. ואולם טרם אעשה כן אסלק מהדרך את הסוגיה בגין מניין התמונות שצולמו על ידי גרוס.

 

מניין התמונות שצולמו על ידי גרוס

12.        בגדר המסמך הראשון שהונפק לגרוס על ידי גיל, שהוא לאמיתו של דבר הזמנת עבודה (נספח ד' לתצהיר גרוס), נקב גיל ב- 92 צילומים מוזמנים, שאף מפורטים בקטגוריות שונות. בגדר סיכום הטענות טוען גרוס כי הוכח שהוא ביצע, בפועל, 150 צילומים. מכאן נגזרת תביעתו לתוספת שכר, בגין תוספת משמעותית זו העולה כדי כ-40% מהצילומים המוזמנים.

 

13.        אף הנתבעת נגררת למחלוקת זו. בגדר סיכום טענותיה היא מבקשת לשכנע כי בפועל, אכן, הנתבעת השתמשה ב- 92 צילומים מוזמנים, וככל שעסקינן בצילומים נוספים, הרי מדובר בניסיונות צילום, מוצלחים או כושלים, בגדר עבודתו השגרתית של צלם. היא אף מזמינה אותי, למנות כרוכל, את התמונות שבתיק על מנת לבדוק אם הצדק עמה, אם לאו.

 

14.        אין בדעתי לעשות כן. כך, שוב, משום שברי לי לחלוטין שאף הפלוגתא האמורה לא גובשה כהלכה לאורך כל הדרך. וכך, עוד טרם פתיחת ההליכים המשפטיים דרישתו של גרוס ל- 1,000 דולר בגדר חשבון העסקה שלו מיום 15.8.03 (נספח י' לתצהירו), היא אודות "תוספת... עבודות נוספות ושעות נוספות". אף מכתבו מיום 25.8.03 (נספח י"א לתצהירו) אינו מתיימר להעלות את הנתון המובהק אודות ההפרש הנטען של 58 צילומים. הנתון האמור אף אינו עולה למקרא תצהירו. ממילא הוא אינו זוכה למענה, אף לא צריך לזכות למענה, בגדר תצהירו של גיל. הוא אף לא עולה לשולחן הדיונים בגדר חקירתו הנגדית של גרוס, ועולה לראשונה רק בגדר חקירתו הנגדית של גיל.

 

15.        עסקינן, לשיטתי, בנתון מובהק וייחודי. אכן, רק בגדר סיכום הטענות, וממילא לטעמי תוך הרחבת חזית לא ראויה, נותן גרוס ביטוי, כמותי-מספרי מובהק, לעוול שנטען שנגרם לו בכך שהוא קיבל שכר עבור 92 צילומים, בעוד שהוא ביצע 58 צילומים נוספים. עד אותה עת מעולם הדברים לא קיבלו ביטוי מספרי כאמור, ואין בדעתי להידרש לכך עתה.

 

            אכן, שעה שעל דוכן העדים התעקש ב"כ גרוס כי תתבצע ספירה של הצילומים על ידי גיל על דוכן העדים, לא הסכמתי לכך. בפרוטוקול נרשם מפי כי "אז הוא אמור היה להכחיש את זה בתצהירים. הוא לא הכחיש את זה בתצהירים, למה צריך לעשות את זה כאן על דוכן העדים?" ולכך השיב ב"כ גרוס "או.קיי" (עמ' 24 לפרוטוקול). משמע, שעה שהערתי את שהערתי סבור הייתי שבגדר תצהירו של גרוס מוצג הנתון המספרי האמור, מול מחדלו של גיל להכחיש נתון זה. ברי שטעיתי בכך. משעה שנתון מספרי זה לא צוין בתצהירו של גרוס, אף לא צוין בגדר כתבי הטענות או בכל הזדמנות קודמת, ממילא גיל לא אמור היה להכחיש את הנתון האמור, ואף אין בדעתי להידרש לסוגיה זו, שאינה פלוגתא בפניי.

 

למחלוקת החוזית בין בעלי הדין

16.        אדרש, עתה, למחלוקת החוזית בין בעלי הדין. דומה שנקל לדון ולהכריע בה. מכלול המו"מ וההתקשרות בין בעלי הדין עולה כפורח לנוכח המסמכים הנגלים לנגד עיניי.

 

17.        כאמור, תחילה גיל שיגר דוא"ל  בגין הזמנת הצילום הנדרשת (נספח ד' לתצהיר גרוס). על כך השיב גרוס בהצעת מחיר מיום 30.6.03 (נספח ו' לתצהירו). בגדרה של ההצעה נקבע, בין השאר, כי "הצילומים יחושבו לפי שעת עבודה... שעת עבודה תחושב לפי 90 דולר לשעה" (נספח ו' לתצהירו). נהיר כי בסיס זה לא היה מקובל על הנתבעת והיא דרשה להתקשר עם גרוס על בסיס של שכר גלובלי, ולא על בסיס מדוד "לפי שעת עבודה". גרוס, איפוא, חזר ושיגר הצעת מחיר חדשה ביום 2.7.03 (נספח ז' לתצהירו). נרשם שם כי "לפי סיכום על מחיר גלובלי לכל העבודה, סה"כ 10,125 ₪. אנא אישורך. המחיר ללא מע"מ. תנאי תשלום 30 שוטף".

 

            בו ביום אישר גיל, ובשולי המכתב הוא רשם כדלקמן: "אלי שלום, אני מתכבד להזמין את העבודה. כפי שסיכמנו 90 דולר X 25 שעות מחיר גלובלי. במידה והשעות שיושקעו בפרויקט יהיו קטנות מ- 25 התשלום יקטן בהתאם" (נספח ח' לתצהיר גרוס). דומה, כפי שיבואר בהמשך, כי רק על בסיס מכתבו זה של גיל, מנסה גרוס מזלו בטיעון משפטי שיפורט בהמשך.

 

18.        בהמשך, כאמור, הנפיק גרוס לגיל חשבון עסקה על סך 1,000 דולר. בגדרו של חשבון זה הוא מגדיר אותו כ"תוספת להצעת מחיר עבור עבודות נוספות ושעות נוספות". כבר ציינתי כי בגדרו של חשבון זה לא מדבר גרוס אודות תוספת צילומים, אלא במובלע אודות "תוספת שעות", שהרי הוא מציין בחשבון את הביטוי "סה"כ 57 שעות". ומתי ישולם החשבון האמור? בשולי החשבון כותב גרוס "כשישתחרר תקציב". 

 

19.        והמסכת נחתמת במכתב נוסף לאחר 10 ימים ב- 25.8.03 (נספח י"א לתצהיר גרוס). בגדרו רושם גרוס "יוקי שלום, החלטתי לעשות פסק זמן למחשבה בשבוע האחרון ועם חזרתי היום לעבודה ... אני שולח לך חשבונית עסקה. החשבונית פתוחה ואת הסכום אני מבקש ממך לכבד בזמנך החופשי, על מנת לסגור את הדברים ה'פתוחים' שנשארו בינינו, לשמור על אותה אווירה בה יצרנו את הצילומים".

 

20.        משמע, כך הכרעתי, בעלי החוזה הסכימו מפורשות כי עבודתו של גרוס תיעשה על בסיס גלובלי, דהיינו תמורת סכום מוסכם בסך 10,125 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעת טוענת כי היא עשתה כן לנוכח מצבה הכלכלי ומגבלות התקציב שלה, וגרוס חולק על אמינות ההסבר האמור. כשלעצמי, הדבר בעליל אינו מעלה ואינו מוריד. שהרי יש יתרונות וחסרונות, הן בבסיס הסכמה על "שכר מדוד", הן על בסיס הסכמה על אודות "שכר גלובלי". דווקא לאור התובנות שמעלה הנתבעת יכולני להעלות על דעתי ויכוח על פיו גרוס יבקש, דווקא, להתקשר על בסיס של שכר גלובלי והנתבעת תעמוד על כך שהוא יהא "שכר מדוד". ואולם נהירה לי ההסכמה, הנרשמת בכתב ידו של גרוס. אכן, כך הוא מגדיר, עסקינן במסמך שיוצא "לפי סיכום". הוא מדגיש כי מדובר על סיכום אודות "מחיר גלובלי". זאת עבור "כל העבודה". ולאחר מכן קיימת הגדרה כי סך 10,125 ₪ הוא "סה"כ", הגם שהוא "ללא מע"מ", דהיינו רק את המע"מ יש להוסיף עליו.

 

21.        אלמלא גיל הוסיף את אשר הוסיף, ברי כי לא הייתה יכולה להיות כל מחלוקת דרושה לפנים. אכן, לטעמי, מכתבו של גיל מקומם. ברגיל, כשעסקינן בסיכום אודות "מחיר גלובלי", חייבים שני בעלי החוזה ליטול את מאזן הסיכונים והסיכויים. משמע, גרוס יהיה זכאי ל"מחיר הגלובלי", ללא כל קשר לכמות השעות שתושקע על ידו, אם מתחת ואם מעל ל- 25 שעות. ממילא, מצפה הייתי מגרוס כי לא ישלים עם תשובתו של גיל, שאולי היא מקוממת ומעליבה. ואולם גיל החריש, וממילא סבר וקיבל. משמע, הסיכום השתכלל לכדי כך שככל שעסקינן בסיכום אודות מחיר גלובלי, הוא נכון ככל שעסקינן ברף עליון של 25 שעות, משמע גרוס לא יהיה זכאי לשכר עודף בגין שעות נוספות מעל לכך. ואולם גרוס יהיה חייב לקבל שכר מופחת, ככל שישקיע פחות מ- 25 שעות.

 

22.        כך, ככל שעסקינן בפרשנות ברורה וסבירה של המסמכים שבפניי, שכלל אינם מציבים כל דילמה שיפוטית. ואולם, כך הם פני הדברים אף ככל שעסקינן בהתנהלות הדברים עובר למסמכי גרוס מיום 15.8.03 ו- 25.8.03, שנימנו לעיל.

 

            שהרי, לשיטתו של גרוס, תוספת העבודה שלו הייתה משמעותית באורח בולט, אם על פי פרמטרים של שעות עבודה ואם על פי פרמטרים של מספר הצילומים. על פי פרמטרים של שעות עבודה, עסקינן בתוספת של כ- 56%. על פי פרמטרים של מניין הצילומים, עסקינן בתוספת של כ-39%. אם אלו הם פני הדברים, ואם אכן היה סיכום חוזי מפורש, לשיטתו של גרוס, ממנו עולה כי יש לשלם לו, בזכות, את התוספת העודפת האמורה, לא מסתברת כהגיונית מכלול התנהגותו.

 

23.        והרי, כעולה מחשבון העסקה, מבקש גרוס כי הסכום ישולם "כשישתחרר תקציב".  וכעולה ממכתבו מיום 25.8.03, הוא עוד מוסיף ומבקש שהחשבון יכובד "בזמנך החופשי", שמא אף ללא כל קשר לכך שישתחרר או לא ישתחרר תקציב. מעבר לכך שבגדר הראיות שבפניי לא השכיל גרוס להוכיח כי אכן "השתחרר תקציב" - ודי בנתון האמור על מנת להדוף את מכלול טענותיו - מכלול ההתנהלות האמורה אינו מתיישב עם הסכמה חוזית מפורשת, כנטען על ידי גרוס. לא סביר בעיניי שככל שהיה סיכום מפורש על פיו גרוס זכאי לשכרו, לא על בסיס גלובלי אלא על בסיס מדוד, שלא יעמיד את הדברים על דיוקם. אכן, לשיטה זו, לא צריך היה גרוס להעניק לנתבעת "כל הנחות". שהרי, לשיטתו, אין כל הבדל בין כמות העבודה שביצע ושקיבל שכר עבורה, לבין כמות העבודה שביצע ושלא קיבל שכר עבורה.

 

24.        בכך לא מסתיימת המסכת. בגדר סיכום טענותיו, ושוב לראשונה, מגדיר ב"כ גרוס את התשלום בסך 1,000 דולר שדרש גרוס ושלא קיבלו, כ"החשבון הסמלי" (וראו, למשל, סעיף 101 לסיכומיו). ואולם, חשבונאית, עסקינן לא בסכום "סמלי", אלא בסכום ריאלי יחסית לסכומים הנדונים. מבלי לערוך חשבון מפורט, לכאורה התרגום השקלי של סך 1,000 דולר מבטא את היתרה שמגיעה לגרוס, על בסיס סך 10,125 ₪ שקיבל, אם על פי הפרמטרים של שעות העבודה ואם על פי הפרמטרים של מניין הצילומים, ככל שהיה מדובר בהסכמה אודות "שכר מדוד". לטעמי, ולו במובלע, מבקש ב"כ גרוס להתמודד עם שורת התהיות שניצבות עד הנה. שהרי אם מדובר בתשלום ריאלי, יחסית, לנוכח סיכום חוזי מפורש, הכיצד יסביר גרוס את שתיקתו לכל אורך הדרך? אין זאת אלא שגרוס, במצוקתו, מבקש להצביע על קמצנותה הנטענת של הנתבעת, שלא זו בלבד שלא פורעת חשבון "סמלי", אף מפרה את זכויות היוצרים של גרוס.

 

25.        ועוד: רק בגדר סיכום הטענות מכתיר ב"כ גרוס את הסכום של 1,000 דולר שלא שולם, כ"אי תשלום דמי הרשאת שימוש". ואולם שוב מדובר בהרחבת חזית. עד הנה לא השתמש גרוס בביטוי האמור והוא תבע את ה- 1,000 דולר בגין יתרת שכרו. ואולם, שמא הרחבת חזית זו אף היא משקפת את מצוקתו של גרוס. שהרי גרוס אינו תובע, גם את הפרש שכרו וגם את התשלום של דמי הרשאת שימוש. על כורחך אתה אומר שאם בגדר סיכומיו דורש גרוס, לפתע, דמי הרשאת שימוש, שמא הוא זנח את דרישתו להפרש שכרו. ואולם, אם כך, קורסת כל הקונסטרוקציה שהעמיד גרוס עד הנה. והרי טענתו של גרוס לכך שזכויות היוצרים לא היו לקניינה של הנתבעת, כל כולו הוא פועל יוצא מכך שהוא לא קיבל את מלוא שכרו, ולא משום שלא קיבל "דמי הרשאת שימוש".

 

26.        ואם בכל אלו לא די ראוי להתבונן בכתב התביעה של גרוס. אכן, כתב התביעה נוקב במפורט בשורה של תביעות המרקיעות כדי סכום של 750,000 ₪. ואולם, משום מה, אף בגדר כתב התביעה לא דורש גרוס שישולם לו סך 1,000 דולר הצנוע האמור. והרי, לשיטתו של גרוס, רק "הגזע" של אותם 1,000 דולר שלא שולמו, מצמיחים את "הענפים" של מכלול תביעתו. משמע, בפניי תביעה אודות "הענפים", כאשר דווקא "הגזע", נשכח.

 

27.        ועוד הרחבת חזית נפסדת בגדר סיכומי התובע מזינה את שיקול דעתי. בגדר סעיף 44  לסיכום טענותיו מצוין כי "התובע דרש מהנתבעות תוספת סמלית... מאחר והובטח לו כי הוא ישמש כצלם הבית של הנתבעת בעתיד". אכן, לטעמי, יצא המרצע מהשק. גרוס, איפוא, אינו מתרעם על הפרת זכויות יוצרים, אלא על כך שלא נשכר כצלם הבית של הנתבעת. ושמא עניין זה הוא בגדר אותם "הדברים ה'פתוחים' שנשארו בינינו", כאמור במכתבו מיום 25.8.03. זה, לטעמי, ההסבר הסוגר את המעגל באורח סופי. הוא מצביע על כך שגרוס,  מתוך שיקול עסקי מפוכח, הסכים לקבל "מחיר גלובלי", בבחינת "שלח לחמך על פני המים". בכך, כמובן, הוא נטל על עצמו סיכוי וסיכון. משעה שהסיכוי לא התממש ותוחלתו נכזבה, מבקש גרוס, בדרך מלאכותית, גם לטעון להפרש שכר שלא שולם לו, ושמשום מה אותו הוא לא תובע, ובעיקר לטעון לזכויות יוצרים שנשארו עדיין בידו.

 

לעניין הזכויות הכלכליות של זכויות היוצרים

28.        די בניתוח האמור על מנת להדוף את עיקר תביעתו של התובע, ככל שעסקינן בזכויות הכלכליות של זכויות היוצרים. הראיתי, כאמור, כי הנתבעת שילמה לגרוס את מלוא שכרו. ממילא היא הייתה לבעלים של זכויות היוצרים והייתה יכולה לנהוג בהם מנהג בעלים, לכל דבר ועניין. ממילא, לא הפרה הנתבעת את זכויותיו הכלכליות של גרוס. שהרי רכשה אותן, טבין ותקילין.

 

29.        מעבר לכך: כבר מתחילת הדרך ידע גרוס כי הוא נשכר לעבודתו, ולו בדחיפות, משום רצונה של הנתבעת לפרסם את צילומיו בתערוכה בינלאומית. במצב דברים זה מצפה הייתי מגרוס, אם אכן טען לזכויות יוצרים בגדר הזכויות הכלכליות, שיעגן חוזית את זכותו זו. שהרי, לכאורה, מצב הדברים האמור אנאלוגי, למשל, לחוזה מכר מקרקעין בו מסכימים בעלי החוזה כי מלוא החזקה במקרקעין נמסרת לקונה, הגם שטרם שילם הקונה את מלוא התמורה. כך, לכאורה, בפרשה שבפניי. בהעדר ראיה אחרת לסתור, משעה שגרוס לא היתנה כי ישויירו לו זכויות יוצרים, הגם שמוצרי עבודתו נמסרו לנתבעת, לכאורה נותרה לו רק עילת תביעה בגין הפרש השכר, ככל שהייתי מגיע למסקנה כי הוא זכאי לו.

 

            וכך, למשל, בפרשת קוק שוקי שנדונה על ידי השופט שטיין לעיל, הייתה אינדיקציה לטובת הצלם-התובע שם. שהרי בחשבונית שלו נרשם כי "קבלת העבודה מהווה הסכם לפרטי החשבון ורשות השימוש מותנית בפרעונו במועד הנקוב...". אף בכיתוב זה לא היה כדי להושיע את התובע שם, מסיבות אלו או אחרות. בנדוננו, אפילו כיתוב כאמור לא מצוי בחשבון העסקה של גרוס. לעומת זאת, כמבואר, מצוי בו כיתוב בכתב ידו על פיו גרוס יהיה זכאי לשכר הנדרש, רק "כשישתחרר תקציב".

 

30.        ועוד נתון דרוש לפנים במסגרת זו. לכל הדעות, לכאורה, רכשה הנתבעת את זכויות היוצרים בגין 92 תמונות שצילם התובע, ובגינם קיבל את מלוא שכרו. לשיטה אחרת לכל הדעות רכשה הנתבעת את זכויות היוצרים בגין תמונות שצילם התובע במסגרת 25 השעות, שבגינם קיבל את מלוא שכרו. משמע, לכאורה, גרוס אמור היה להצביע, נוקדנית, על אותם צילומים "עודפים", שבגינם הופרה זכות היוצרים שלו. ברי שהוא אינו יכול לעשות כן, שהרי מדובר במוצרים "מעורבבים", חלקם שולמו וחלקם, כנטען, לא שולמו. כך, ככל שהייתי נדרש לטענתו של גרוס אודות 58 צילומים עודפים. כאמור, החלטתי שלא להידרש לטענתו זו של גרוס, בעיקר מהטעם הדיוני עליו דנתי לעיל. משאלו הם פני הדברים, לכאורה לא ניתן לכמת את הפרת זכות היוצרים הנטענת. שהרי, לשיטה זו, הכיצד תכומת הפרת זכות היוצרים, בגין 92 תמונות שצילם התובע, רק שבגינם הושקעו 57 שעות, ולא 25 שעות? אף בעניין זה סתם גרוס ולא הבהיר.

 

למעמדה של הנתבעת 1

31.        מתחילת הדברים לא יכול היה גרוס לדעת, אל-נכון, מי בעלת החוזה שלו. כל המסמכים של ההתקשרות נעשו שלא על נייר המכתבים של בעל דין זה או אחר. משום כך אין לי ספק כי תחילה תבע גרוס בתום לב את מי שסבור היה שהיא בעלת החוזה עמו. ואולם שונים הם פני הדברים לנוכח העולה מתיק בש"א 15368/05 שנדון בפני כב' השופט טובי. אכן, בעקבות החלטתו של השופט טובי שם, צירף גרוס את שתי הנתבעות שבפניי. נרשם כי בכך נטל על עצמו גרוס את הסיכון כי "ככל שיימצא כי בין בעלי הדין לא קמה יריבות וכי למשיב אין עילה כנגד המבקשת, תהא תרופתה בהוצאות אשר ייפסקו לטובתה בסוף ההליך" (עמ' 2).

 

32.        מתחילת הדברים טוענת הנתבעת כי היא, ולא הנתבעת 1, יריבתו ובעלת דינו של גרוס. גרוס אינו מתמודד כל עיקר עם נתון זה. הוא אינו טוען, וממילא אינו מוכיח, כי הוא התקשר עם שתי הנתבעות. למצער הוא אינו מנסה לטעון כי הוא התקשר עם הנתבעת 1 דווקא, ואילו הנתבעת מבקשת להיות יריבתו, באורח מלאכותי, משום טענה של אי סולבנטיות שלה, למשל. משאלו הם פני הדברים, ברי שמלכתחילה לא היה מקום להשאיר את הנתבעת 1 כבעלת דין לכל אורך הדרך. אף דבר זה יישקל על ידי שעה שאבוא לפסוק הוצאות.

 

לעניין זכויותיו המוסריות של גרוס

33.        הראיתי, עד הנה, כי לתובע אין זכויות יוצרים כלכליות. שונים הם פני הדברים, ככל שעסקינן בזכויותיו המוסריות. אכן, סעיף 4א(1) לפקודת זכויות יוצרים מורה אותנו כי "מחבר זכאי ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה המקובלים". סעיף 4א(4) לפקודה זו מבהיר כי "זכותו של מחבר לפי סעיף זה לא תהיה תלויה בזכותו החומרית באותה יצירה, והיא תעמוד לו אף לאחר שזכות זו, כולה או מקצתה, הועברה לאחר". משמע, זכותו המוסרית של גרוס עומדת לו, ללא כל קשר לכך שזכות היוצרים "החומרית" שלו נמכרה לנתבעת. מבהיר זאת כב' השופט טירקל ב-ע"א 2811/93 Robert E. Eiseman  נ' קימרון, פ"ד נד(3) 817 כי "מלבד הזכויות הכלכליות שבידי בעל זכות היוצרים עומדת לו גם זכות אישית-מוסרית... אדם זכאי ששמו ייקרא על 'ילדי רוחו'. זיקתו הרוחנית לאלה כמוה, כמעט, כזיקתו ליוצאי חלציו. פרסומה של יצירה בלי ששמו של מחברה ייקרא עליה 'בהיקף ובמידה המקובלים' הוא פגיעה בזכותו המוסרית של המחבר" (עמ' 840-841).

 

34.        על כך שאף הנתבעת מכירה בזכותו המוסרית הזו של גרוס תעיד העובדה כי היא ראתה, כהלכה, להעניק לו קרדיט בקטלוג שפרסמה בשנת 2004, אף בקטלוג שפרסמה בשנת 2006. הודייתה בכך שהעדר הקרדיט לגרוס בקטלוג בשנת 2005 נעשה עקב טעות, וממילא לא משום חוסר זכאותו של גרוס לכך, אף היא מבססת כהלכה את הטיעון האמור.

 

35.        אכן, הנני דוחה מכל וכל את טענתו של גרוס כי הדבר נעשה בזדון ובכוונת-מכוון. הודייתה של הנתבעת כי הדבר נעשה בטעות, משכנעני שמדובר ברשלנות. אכן, בנסיבות אלה עשויה הנתבעת להתגדר בכך שהיא מוגנת על פי סעיף 8 לחוק זכויות יוצרים המורה שהתובע לא יהיה זכאי לכל תרופה משפטית "אם הוכיח הנתבע שבתאריך ההפרה לא ידע ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שקיימת זכות יוצרים ביצירה". ב-ע"א 2312/02 דרוק נ' דנציגר, פ"ד נ"ט(6) 421 התפרש הסעיף האמור באורח דווקני. נקבע כי אותו סעיף חל "רק על אדם המפר זכות יוצרים מבלי לדעת - ומבלי שהיה לו יסוד סביר לחשוד - שקיימת בכלל  זכות יוצרים ביצירה הנדונה, ולא די בכך שהמפר לא ידע, ולא היה לו יסוד לחשוד שהתובע דווקא הוא בעל זכות היוצרים"   (עמ' 430-431).

 

            ברי לי, איפוא, כי הנתבעת אינה יכולה להתגדר בכל הגנה. עצם העובדה שהיא פרסמה את הקרדיט אודות גרוס, בשנת 2004, מצביעה מיניה וביה  על כך שאין כל הגנה בפני רשלנותה, גם לו הייתה בתום-לב.

 

36.        ואולם מכלול הנסיבות משליכות על אומדנו של הפיצוי. כאמור, שוכנעתי כי לא דבק כל זדון בפועלה של הנתבעת. מנגד, שקלתי את העובדה שהוכח לי שעסקינן בצלם יוקרתי המצלם צילומי איכות. משום כך היכרתי בזכות היוצרים שלו, ולו מעבר למחדל הדיוני של הנתבעת לגבש עניין זה כפלוגתא. שקלתי מכלול הנסיבות שבפניי, אף את הפסיקה שהוצגה בפניי. כסבור הייתי שגרוס זכאי בגין כך לפיצוי בסך של 13,000 ₪.

 

סוף דבר

37.        הנה-כי-כן, במרבית הפלוגתאות שבפניי ידו של גרוס על התחתונה, במיעוטן ידו על העליונה. בסופה של דרך מתביעה על סך של 750,000 ₪ הוא זוכה בסכום של 13,000 ₪ בלבד. לנוכח כל אלו שקלתי האם יש לזכות את הנתבעות בשכ"ט עו"ד, בעיקר לעניינה של הנתבעת 1. בסופה של דרך החלטתי לא ליתן כל צו להוצאות, אף לא לזכות את גרוס, ולו באגרת תביעה היחסית לסכום זכייתו.

 

38.        לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעת 1.

 

            הנני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 13,000 ₪. הסכום האמור ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה, אחרת יישא הסך הנ"ל ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

 

            אין צו להוצאות.

 

39.        המזכירות תמציא העתק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

 

ניתן היום כ"ג בכסלו, תשס"ח (3 בדצמבר 2007) בהעדר הצדדים.

 

 

ש. לבנוני, שופט

קלדנית: ברטה  א.

 

 

 


חזרה >>>











מי אנחנו | אודות המשרד | קניין רוחני | ספרים | מאמרים | גלרייה | צור קשר
פטנטים | סימני מסחר | מפת אתר


©Copyright 2009
SEO by www.wsiseo.co.il
Created and maintained by WSI
This site is optimized for Netscape 4.0 and Internet Explorer 5.0 or higher. Please download an updated version.